<h1>סידור חסידי אשכנז</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ארבע כריעות שכורעי' בקדיש, כנגד ארבע שמות שבפסוק זה ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי וגו'. וכך שלח רב נחשון ריש מתיבת' כיון שאמר יתגדל כורע, שמיה, זוקף שנ' (ה)זוקף כפופים. בחייכון וביומיכון כורע. ובחיי דכל בית ישראל כורע, ובזמן זוקף. יתברך כורע, וישתבח זוקף. ויתעלה ויתהלל כורע, שמיה זוקף. שמיה רבא מברך כנגד גדלו לה' אתי וכו'. תתקבל כורע, ישראל זוקף. עושה שלום כורע לפניו, והוא יעשה לצד ימין, ועל כל ישראל לצד שמאל, ואמרו אמן כורע לפניו. יתגדל ויתקדש, על שם המקרא כמו שאמר הנביא והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וגו', ואנו מבקשים שיהא בעגלה מהרה. וימליך מלכותיה, וגם ימלוך מלכותי' כמ' שאמ' הנביא והיה ה' למלך על כל הארץ, בימינו ובחיינו ובחיי דכל בית ישראל ובזמן קריב ואמרו אמן, שיתקיים במהרה הדבר. יהא שמיה רבא מברך, כלומר שיתגדל ויתקדש שמו כאשר הבטיח הנביא, אז יהיה שמו הגדול מבורך לעולמים, שנ' כי אז אהפוך אל עמים שפה אחת לקרא כלם, בשם המיוחד שיברכוהו כולם בפה אחד, לא יפנו עוד אל רהבים ושטי כזב ויאמרו ברוך ה' לעולם אמן ואמן. כמו שדרשו רבותי' העונה אמן בעולם הזה זוכה לענות אמן אף לעולם הבא. וזהו שיסדו לעלמי עלמיא. יתברך וישתבח, מוסב לעיל לראש הקדיש, כשיתגדל ויתקדש שמו אז יתברך וישתבח שכל העולם יברכוהו וישבחוהו. לעילא מכל ברכתא ושירת' כלומר, שמו הגדול יהי' מבורך למעלה מכל הברכות והשירות והתושבחות והנחמות האמורות עכשיו בעולם. הנחמות, הם שאמרו הנביאים כמ' והיה ה' למלך על כל הארץ, וכמו והייתה לה' המלוכה, וכמ' כי לה' המלוכה עוד יותר מנחמות אילו שאמרו הנביאים יתגדל שמו ומלכותו. שמעתי תושבח' ונחמת' לפי שצריך תנחומי' על הצער הזה שהוא מצטער, כדאמ' פ"ק דברכות שמעתי בת קול ואומ' ומנהמת אוי לי שחרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בניי לבין האומות, אמר אליהו לא שעה זה בלבד, אלא כשישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועוני' יהא שמיה רבא מבר', הקב"ה מנענע ראשו ואומ' אשרי למלך שמקלסין אות' בביתו כך, ואוי לאב שהגלה בניו, ואוי להם לבנים שגרמו עונותיה' שגלו מעל שולחן אביהם. משמו של רבי' שלמה.
ועוד שמעתי מפני מה תקנו סדר קדיש בלשון ארמית, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית, ואפילו יקטרגו בשאר תפילה. ול"נ שאנשי כנסת הגדולה תקנו כסדר תפילה, ובבבל היו מדברים לשון ארמית, כדי שיבינו טף ונשים ועמי הארץ, ויענו יהא שמיה רבא בכל כחו, שיהו שומעין מפי חכמי' שהיו דורשין העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כחו מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וגם שיצאו הכל ידי חובת שבע ביום הללתיך, שהרי תקנו שבע קדיש ביום, ג' שחרית וד' ערבית. וגם לחזק לבם שיבינו שעתיד הק' להתגדל ולמלוך על כל. וא"ת למה שאר תפילה (אי) [אינו] בלשון ארמית, כדי שיבינו הכל. משום דאמ' לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמית לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית, ולא היו מחזקי' ידיו של שואל להכניס תפילתו לפני הק'. וכל התפילות ותחינות ובקשות לצורכיו, לפיכך לא תקנוהו בלשון ארמית, אבל [קדיש] אין בו אלא דברי שבח של הק' ולא צורכינו. והעיקר עד דאמירן בעלמ' ואמרו אמן. ומה שאמ' תתקבל צלותהון ויהא (שמיה) [שלמא] רבא, אפטרי דתפילה הוא שנפטר מן התפילה בכך, ואעפ"י שהיא בקשת צורכינו, אנו אומ' בלשו' ארמית אגב עיקר קדיש שהוא בלשו' ארמית, וכיון שהתחיל גומר, דעיקר צורכינו כבר ביקשנו בלשו' שמכירין בו. וקדיש זהו סיום של פסוקי זמרה, לפיכך לא היה דין להפסיק בין פסוקי זמרה לקדיש זה. ותמיה אני, איך נהגו הראשונים להושיב שליח ציבור בין פסוקי זמרה לקדיש, אפי' לספר ביניהם אסור. ולפי ששמו מברך, תקנו שיאמר החזן ברכו סמוך לקדיש זה, ועונין הציבור ברוך ה' המבורך, להעד ברכה על דבור שליח ציבור, שאמת הוא כדבריו שהוא מבורך לעולם ועד.
נחזור לפרש טעמי קדיש לתת טעם על כל תיבה ותיבה. יתגדל ויתקדש, מפני מה תקנו עשרת הדברים, יתגדל ויתקדש יתברך וישתבח ויתפאר וכו', ומפני מה התחילו ביתגדל ולא ביתקדש או בשאר העשרה, מאחר שכולם בלשון שבח, ומפני מה הפסיקו בין יתגדל ובין יתברך, ולא תקנום ביחד. עכשיו אפרש על ראשון ראשון ועל אחרון עשרה דברים הם כנגד מאמרות שבהם נברא העולם, ממנו אתה למד שעל המאמרות הוסד, דמשמע כן דאמרי' ביה בעלמא דברא כרעותיה. ומה עניין יתגדל למאמר ראשון, לפי שנאמר במאמר ראשון ויאמ' אלהי' יהי' אור, ואור נקרא גדול, שנ' העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, לפיכך תקנו כנגדו יתגדל, והק' באור גדול האיר לעולמו. ועו', שהתחילו ביתגדל משום המקרא שכתוב והתגדלתי והתקדשתי, ובפסוק זה יש י' תיבות. ויתקדש כנגד מאמר שיני, שבמאמר שני נאמר יהי רקיע בתוך המים, והמים קדשו שמו של הק' תחילה, ששמעו לו כשאמר להם יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד וגו', וקבלו גזירותיו. ועוד מצינו שהמים נקראו קדושים, שנ' ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש, לפיכך יתקדש שמו של הק' במים. מפני מה הפסיקו בין ב' לח' דברים, שיש מפורש באגדה שאילו עשרת הדברות כללותיה בעשרה מאמרות, וכשם שהיה הפסק בין שתי דברות ראשונות לח' דברות, כך הפסיקו בין שתי דברות הללו לח', לפי שב' דברות הראשונות מפי הגבורה שמענו וח' מפי משה. יתברך כנגד מאמר שלישי נאמ', שנ' יקוו המים, ובמים מצינו ברכה יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כו' עד ולברך את מעשה ידיך, הרי יתברך שמו של הק' שנתן ברכ' מן המים. וישתבח כנגד מאמר רביעי, תוציא הארץ דשא עשב מזריע זרע. ומפירות שמוציאה הארץ נותני' שבח להק' על כל מין ומין, לפיכך ישתבח שמו מהן. ויתפאר כנגד דבור חמישי נאמ' יהי מאורות ברקיע השמי', ומצינו שעל המאורות נותני' לו פאר, מכל זה אתה למד מעניינו, שכן מצינו ועל המאורות שעשית יפארוך סלה. ועוד אנו אומ' בשבת בתפילה שמוסיפי' מעשה המאורות, כגון טובים מאורות שברא אלהינו וכו' עד פאר וכבוד נותני' לשמו, לפיכך יתפאר הק' מן המאורות. ויתרומם כנגד מאמר ששי ובו נאמ' ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף, ובעופות נאמ' הרמה שנ' כעת במרום תמריא. ואעפ"י שהעוף מרים עצמו, הק' מרום מהם, לפיכך נאמ' ויתרומם. ויתנשא כנגד מאמר שביעי תוציא הארץ נפש חיה למינ', מצינו שהק' לקח מן חיה ובהמה כגון שור אריה, ונשאם למעלה, והק' מתנשא על כולם. ויתהדר כנגד מאמר שמיני כתי' נעשה אדם, ומצינו באדם הראשון שהיה מהודר ביותר, שכך שנינו עקיבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה. ואעפ"י שאדם היה מהודר, הק' יתהדר מכולם. ויתעלה כנגד מאמ' תשיעי, ובו כתי' הנה נתתי לכם כל עשב וגו' וכתי' ומוראכם וחתכ' יהיה על כל חית הארץ. וכתי' ותחסריהו מעט מאלקים. ואעפ"י שעילהו הקב"ה לאדם הראשון, ונתן מוראו על כל מה שברא בעולמו, הק' נתעלה על הכל. ויתהלל כנגד מאמ' עשירי דכתי' ויאמר אלקים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. ומצינו הילול באשה, דכתי' יראת ה' תתהלל, והק' יתהלל על כולם.
ועוד יש לפרש, מפני מה תקנו יהא שמיה רבא מברך ובאות' ענייה יש ז' תיבות, כנגד ב' מקראות ששניהן ז' תיבות, וגם שווין באותיות. ואילו הן, ראשון בראשית ברא, והשיני, ראשון לעשרת הדברות וידבר אלקי' את כל הדברים האלה לאמור, לומ' לך שאם לא קבלו ישראל את התורה לא נתקיים בעולם, שכן מצינו שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, והיינו דכתיב ארץ יראה ושקטה בתחילה יראה ולבסוף שקטה, וכתי' אנכי תכנתי עמודיה סלה, לפיכך עונין ומברכין כל הקהל. יהא שמיה רבא, על שקבלו ישראל התורה ונתקיים העולם. וזהו שנ' ברוח הקודש על ידי דוד שבע ביום הללתיך, כנגד ז"פ שאנו אומ' קדיש, ויהא שמיה ז"פ בכל יום. ותקנו ביהא שמיה רבא כ"ח אותיות, כנגד כ"ח אותיות שבבראשית ברא ובפסוק וידבר אלקים. האומר לעלם ולעלמי אינו אלא טועה שמוסיף ו' ולעלמי נודע הוא שאין להוסיף ולגרוע ממה שתקנו חכמים, שהרי אם תוסיף בכאן ו' של ולעלמי נמצאו כ"ט אותיות בענייה זו. אף הבבלי ר' שלמה הזהיר על זה ממה שיסד בסליחותו, שבח הלול מרותיך אין לשנות, שאין לשנות ולהוסיף ולגרוע ממה שטבעו לנו חכמים הראשונים ע"ה. ולפי שמצינו עשרת הדברות כלולות בעשרה מאמרות, וכשם שעשרה מאמרות אומ' אותו בעזרה בכל יום, כך תקנו חכמים לומר עשרת במקדש מעט, זכר למקדש. ומה שאין אנו אומ' עשרת בכל יום, לפי שאם יאמר י' הדברות אז יהיו פוקרים המינים, ויאמ' ודאי הדברות שהוא עיקר אומרים אותם [בכל יום] אבל כל התורה כולה טפילה להו, לפיכך התקינו שלא לאומרו. וגם עתה אפרש אותה תושבחתה ונחמתה נמצא באגדה ג' פעמים בכל יום מנחם הק', כשישראל אומרים הושיענו אלקי ישעינו, וכביכול אינו יכול להושיענו לפני הקץ. וכשישראל נכנסים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ואומ' יהא שמיה רבא מנענע בראשו, לפיכך אנו אומ' אחר יהא שמיה רבא, ונחמת', כביכול לנחם הק'.
<h2>דף ג:</h2>
למנצח מזמור לדוד. יש מרבותנו שאומ' שאין לומר מזמור זה ביום המילה, לפי שיש בו הזכרת צרה, דכתיב יענך ה' ביום צרה, ובמילה כתיב שמחה, דכתי' ויעש אברהם משתה גדול. ומצינו באגדה שדורש גבי מילה, דכתב שש אנכי על אמרותיך, ונדרש על המילה שנתנה באמירה, כדכתי' ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור. אבל הר"ר שמואל בה"ר ברוך אמ' לי שיש לאומרו, וכן נוהגים בבאבינבורק לאומרו ביום המילה. וטעמו של מורי, לפי שיש בו יענך ה' ביום צרה, יום צרה הוא לולד ולאמו, אשר לא נתרפאת עדיין מחבלי יולדה, וגם הנער לא נתרפא מן המילה, לכך ראוי לאומ' לבקש רחמים על הנער ועל אמו. ומנהג יפה לאומרו, שהרי כל המזמור מוכיח, דכתיב בו ועולתך ידשנה סלה. שנינו באגדה המל את בנו כאילו הקריב קרבן על גבי המזבח ומתכפר לו על כל עונותיו. וכן כתי' בו כל מנחתך. תוספת. יענך ה' ביום צרה. לפי שצריך אדם פרנסה בכל יום, תקנו לאומרו, שמזמור זה דוד המלך תקנו על ישראל כשהיו צריכין לפרנסה, והן פושטין בגדוד, והי' דוד מתפלל עליהם שישובו לשלום. יענך ה' ביום צרה, ביום מלחמה. [ישגבך, יחזק ידיך.] שם אלקי יעקב, כשם שענה ליעקב. ישלח עזרך מקודש, מירושלים. ומציון, שכינה שורה בציון ששם נטה דוד אהל לארון. ועולתך ידשנה סלה, שהאש מכבה ונעשה דשן. ועולתך שמקריבין שם יזכור. נדגול לשון דגל, כלומר בשמו נדגול ונרנן בישועתו של הק'. אלה ברכב ואלה בסוסים, האומות. ואנחנו עמו ישראל. בשמו נזכיר הזכרת השם. המה כרעו ונפלו, כפי גאותם בא השפלתם. ואנחנו קמנו ונתעודד עליהם וכלינו אותם, ונתעודד, לשון חיזוק. המלך יענינו פתח בענייה וסיים בענייה. וכן רוב מזמורי' שבתהילים שהיו חביבים על דוד סיומן כתחילתם כמו אשרי אשר לא הלך וסיומו אשרי כל חוסי בך.
פי' אחר, יענך ה', המזמור הזה על שם שהיה שולח את יואב ואת ישראל למלחמה והיה עומד בירושלים ומתפלל עליהם, ואילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה. שם אלקי יעקב, שהבטיחו בלכתו מחרן ושמר אבטחתו, לכך נאמ' אלקי יעקב. מקדש, מהיכל קדשו [שהוא שכן שמה]. ידשנה, לשו' שומן כמ' ואכל ושבע ודשן, כלומ', יקבלם ברצון כעולות מחים. עולתך ומנחתך, הם התפילות שאתם מתפללים במלחמה. נרננה בישועתיך כשיושיע אותם הק' נרננה כולנו להק', ובשמו נדגול נתאסף ונעשה חיל. עתה ידעתי, זו היא הרננה שארנן עתה בתשועה זו שבאה ליואב ולישראל. ידעתי, שחפץ המקום בי, וענ(י)ני משמי קדשו [כי תשועתם היא תשועתי]. אלה ברכב, יש מן האומות בוטחים ברכב ברזל שלהם, ויש בוטחים בסוסיהם. אבל אנחנו בשם אלקינו נזכיר, כי לו הישועה, נזכיר, לשון הקטרה ותפילה כדאמ' מזכיר לבנה, [את אזכרתה]. ולפיכך, המה (י)כרעו ויפלו ואנחנו קמנו ונתעודד. לשון עוז, זיי"ן מתחלפת בדל"ת. בשוחר טוב. יענך ה' ביום צרה א"ר שמעון בר' אבא אתה מוצא י"ח מזמורי' מריש הספר עד הפסוק הזה, שאשרי האיש ולמה רגשו גוים חד מזמור הם, כנגד י"ח ברכות, כשאדם מתפלל י"ח אומ' לו תתעני צלותך, כך אחר י"ח מזמורים אמרו ליה לדוד יענך ה'. נ"ל מטעם זה אומרים מזמור זה אחר י"ח ברכות, אבל לא בשבת שהרי אין בה תפילת י"ח ועוד שאינו יום צרה אלא יום עונג. א"ר יושע הכהן ט' פסוקים יש במזמור זה, כנגד ט' חדשים שהאשה מתעברת בהן, ומה הם אומרים דעני חייתא הוא יענה יתכון. [באילו הימים אין אומרים למנצח, משום דכתיב ביה צרה, בראשי חדשים, בחנוכה, ובפורים ולמחרתו, בערבי ימים טובים וימים טובים, באסרו חג לאחריהם, במוצאי שבת, בתשעה באב משום דכתיב ביה קרא עלי מועד, ביום המילה וחולו של מועד, ומערב יום הכפורים עד אסרו חג של סוכות. וכל אילו הימים אין אומרין תחינה מניסן עד מוצאי פסח, מסיון עד מוצאי עצרת, בערב ראש השנה ליוצר אין אומ', ובערב יום הכפורים ובנישואין אין אומרים למנצח].
<h2>דף ד:</h2>
והשכיבנו עד המלך בכבודו וכו', כיון שתקנו רבנן השכיבנו שיתפלל על שכיבתו וקימתו שהיא לחיים ולשלום, כגאולה אריכתא דמי [והרי הוא אומר ברוך אתה יי' גאל ישראל]. השכיבנו ה' אלקינו לשלום בברכה זו תמצא כל האותיות של האלפ"א בית"א חוץ מז', שהאומרה [בכוונה] ניצול מז' שדים הנזכרים בויהי נועם, כגון פח יקוש ודבר הות וכיוצא בהם. והעמידנו מלכינו לחיים פן נישן המות. כי שומרינו כדכת' הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, אעפ"י שבנו מצוייות המדות הללו בך אינו מצוי המדות הללו, לכך אנו מתפללים ושמור צאתינו ובואנו מעתה ועד עולם.
ברוך ה' לעולם י"ח אזכרות כאן, כנגד י"ח ברכות שתקנו על הסדר ביבנה. [כנגד י"ח פעמים כאשר ציוה ה' את משה במלאכת המשכן]. אמן ואמן אמן בעולם הזה ואמן בעולם הבא. בידך אפקיד רוחי וזהו אמונתו שלך שמחזיר נשמות לפגרים אעפ"י שחוטאין לפניו [בכל יום] ומפקידים נשמתן בידך והוא מחזיר באמונתו, וזהו רבה אמונתיך, כדדריש באגדה. [י' פסוקים יש כאן, ד' פסוקים של ברוך נחשבים פסוק אחד, ועוד ח' פסוקים של חטיבה, פסוק של יהי חסדך יי' עלינו, שהקב"ה עשאנו לו חטיבה אחת ומשם ואילך אנו עושין אותו חטיבה אחת. כי בידך אפקיד וגו', הפסוק הי' תקנום בבבל כנגד י' בטלנים לכבודם, וכלם מעין גאולה, וגאולה אריכתא היא מגאל ישראל ואילך, ואחר מסיים בי' פסוקים של מלכות ושל גאולה המלכות הי' ועל כל מעשיו]. יראו עינינו בתשובות הגאונים מצאתי ברוך ה' לעולם ויראו עינינו אנשי בבל תקנום, להודיע שאין צריך לסמוך גאולה לתפילה בערב. הלכה כר' יהושע. ויש בכאן ט' מלכיות כנגד ט' שירות שנאמרו כבר על ניסיו של הקב"ה, וכולן מנויין באגדה כגו' אז ישיר משה, אז ידבר יהושע. ורבי' שמעון יסד כולם בפיוטו [בזולת] אי פתרוס בעוברך, והיינו קול שירות תשע שמענו במרץ. המולך (בכבודו) [גרסינן] ולא גרסינן המלך בכבודו. מפי רבי' שמואל מבבינבערק. לפי שאין חותמין בשתים, לכך לא גרסינן בא"י המולך בכבודו תמיד ימלוך עלינו וכו', אך הכי גרסינן בא"י המולך בכבודו תמיד עלינו לעולם ועד וכו' ולא גרסי' ימלוך באמצע, דאין חותמין בשתים.
ה' שפתי תפתח ופי כו'. צריך להתחיל מיד לאחר גאל ישראל, כדי לסמוך גאולה לתפילה דאמר ר' יוחנן איזה בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה, שמסדר שבחו של הק' קודם תפילה ואח"כ יתפלל. וכן מצינו במשה רבינו שאמר אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך, ואח"כ התפלל אעברה נא ואראה.
חכמי' הראשונים תקנו לומר קדושה במקום צהרים, דכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה. לפיכך מתחילין באשרי יושבי ביתיך, דנפיק מיני' דצריך אדם לשהות ולישב בבית הכנסת קודם תפילתו. דהכי משמע אשרי יושבי ביתיך, והדר עוד יהללוך סלה, ולהודיע שהתחלת תפילה מכאן. ואמ' תהילה לדוד דאמרו כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ואאומרו קודם תפילתו קאי. תימא, מפני מה זוכה בשביל דבר מועט כזה, אלא לפי שאין תהילה כתוב בספר תהילים מלא בי', חוץ מזה, לומר לך שיש במזמור זה ק"ן תיבות, וג"פ ק"ן הרי ד' מאות וחמשים, כמניין תהילה, ללמדך אז תהלתו נעשית שלימ'.
אשרי יושבי ביתיך בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. עוד יהללוך סלה לעתיד לבא, כדמפורש באגדה מי שטרח בעולם הזה בתורה ובמצות זוכה ומקבל פני שכינה לעולם הבא, כעניין שנ' דובב שפתי ישינים ששפתותיהם של צדיקים דובבות בקבר, והיינו עוד יהללוך סלה. תוספת. אשרי העם שככה לו. אומות העולם אומרים לישראל בנותינו מגודלים כנטיעים וגו', אשרי העם שככה לו גדולה כמו שיש לנו, לפיכך תחזרו לתורתינו, וישראל משיבים אשרי העם שה' אלקיו כמונו שהוא קרוב אלינו לשמוע תפילתינו, ואעפ"י שכעס עלינו הוא אלקינו ואנחנו עמו, ומ"ה אשרי העם שככה לו ואשרי העם וגו' סמוך לתהילה לדוד הם. ומן יהי כבוד ה' לעולם עד כאן ליקוטי פסוקי', וחברום זה לזה כמ' שפירשתי. מיבעי ליה דכווני, דאמר ר' אליעזר כל האומר תהילה ג' פעמי' ביום מובטח שהוא בן העולם הבא, ומסקנא משום דאית ביה תרתי דאתיא באלף בית, ומשום דכתיב פותח את ידיך. אם יאמר לך אדם למה אנו מתחילין בברכות, ברוך אתה כמדבר נוכח אל נוכח, ומסיימין אשר קדשנו כמדבר שלא כנגד הנוכח, וכן כל הברכות, אמור ממזמור זה של תהילה אנו למידים, שכן כל הילוכו, במזמור מה ידידות משכנותיך.
אשרי העם סוף מזמור של ברוך ה', וזה תחילת מזמור של אחריו. תהילה לדוד, לפי שכל המזמורים מכאן ועד סוף תהילים מתחילין הללויה קור' אות' תהילה. לכך קורא אותו תהילה, לפי שמן תהילה לדוד עד סוף הספר לא תמצא אפי' תיבה אחת לשון בקשה, אלא הכל לשון שבח הוא ותהילה. תוספת. ארוממך אלקי המלך. אלקי מלא הוא, ונכתב בוי"ו, לדרוש שאמר שירה ותהילה זו שראה שיצא ממנו משיח, שיש בו ו' מידות, שנ' רוח חכמה ובינה רוח עיצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'. הרי ו' מידות טובות, לומ' לכך נכתב בוי"ו, שאמ' שירה ותהילה זו, שראה ברוח הקודש שעתיד לצאת ממנו חזקיה מלך יודא, שהיה לו ו' שמות, מעלות, שנ' ויקרא שמו פלא יועץ א-ל גיבור אבי עד שר שלום. תוספת. בכל יום אברכך. מעין ברכותיך שתעשה לי. ובכן, ואהללה שמך לעולם ועד, וכי עלה בדעתו של דוד להיות חי וקיים לעולם ועד, אלא כך פתרונו, ואהללה שמך לעולם ועד, שראה ברוח הקודש שעתיד ישראל לומ' שירה ותהילה בכל יום, בעוד שהעולם קיים וכדא' כאילו הוא בעצמו קיים, לומר תהילה. תוספת. גדול ה' ומהולל מאוד, בפי כל, ולגדולתו אין חקר אין סוף. דור לדור ישבח מעשיך דור ראשון לדור אחרון ישבח מעשיך, כשנעשו ניסיו ונפלאותיו שעשו לראשונים [ו]מגידים זה לזה. הדר כבוד הודיך, כעניין שנ' הוד והדר לפניו. אשיחה משיחין. ועזוז נוראותיך אף יאמרו, וגם [גדולתך] מספרים זה לזה. זכר רב טובך יביעו שאתה עושה עם אביונים ומרננים. ואומ' חנון ורחום ה' טוב ה' לכל כי רחמיו על כל מעשיו. ולפי שאתה טוב ומרחם על כל מעשיך, יודוך ה' כל מעשיך, ויאמרו כבוד מלכותך לכל. וגבורתך ידברו וגבורות שעשית ידברו, כדי להודיע לכל גבורותיו. וכבוד הדר מלכותו, לכל מודיעים שמלכותך בכל משלה. אך שלא לפרסם הסוד לכל אדם הייתי מגלה גבול ועמוק ומופלא מן כסא הכבוד, שדרש בו ה"ר אלעזר בן רבינו יודא זצ"ל, אך ברמיזה אכתבנו. לכך הזכיר כסא מלכותו בפסוק של כף, להודיע שכסא הכבוד עגול הוא ככ"ף הזה שהוא עגול. ויש להשיב ממה שיסד הקלירי והחיות אשר הנה מרובע כסא, וסבורין בני אדם שהכסא מרובע הוא. ואינו כן ואין הרב בדעתו כן. ופירשו בעלי הסוד והחכמה מה שפירשו, והם נקובים בשם הר' יודא חסיד, והר' שמואל, והר"ר אלעזר בן רבינו יודא זצ"ל. ובמקום אחר פירשתי טעמם וסודם וראיותם, והזהירו שלא לגלות הדבר אלא לצנועים, כענין שנ' סוד ה' ליריאיו. לכך לא נאמ' נו"ן בתהילה זו, שראה דוד ברוח הקודש במפלתן של רשעים, דכת' נפלה לא תוסיף קום, חזר ואמר ברוח הקודש סומך ה' לכל הנופלים. עיני כל אליך ישברו לתת להם את אכלם בעתו לכל אחד, ומשביע לכל חי רצון בנדבת לבו. כי הוא, צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. קרוב ה' לכל קוראיו יכול לכל, ת"ל לכל אשר יקראוהו באמת, כך נדרש במדרש שוחר טוב. תוספת. רצון יראיו יעשה לשמוע שוועתם כדי להושיעם. שומר ה' את כל אוהביו עושה רצונו. ואת כל הרשעים ישמיד. י'ש'מ'י'ד' ימים בשנה, לבד יום הכיפורים. תהילתו ידבר פי' אומ' המשורר, וגם כל בשר יברכו שמו על זה לעולם ועד. כאן סיום המזמור, ומוסיפים אנחנו ואמרינ' ואנחנו נברך י-ה כדי לסיים כל המזמורים עד סופן בהללוי-ה. ולפי שקראו המשורר תהילים, לכך סיומן והתחלתן הללוי-ה. כל אמצעית של פסוקי דמזמור זה, תמצא בהם וי"ו, לבד מפסוק של חי"ת וקו"ף, חנון ורחום, וקרוב ה' לכל קוראיו, שתחילתו ח"ק, ואמצעיתו א-ל, ארך אפים וגדול חסד, לכל אשר יקראוהו באמת. לפי פתרונו יסודו לומ', חק א-ל בכל יום לומ' שבח זה. תוספת. ואנחנו, לאו במזמור זה [דתהילה לדוד הוא], אלא ריש פירקא הוא, ומוספינין לי' אתהילה, משום לסיומי בהללוי-ה, ולאתחולי בתר הכי בהללוי-ה הללי נפשי, דכולהו מזמור עד כל הנשמה תהלל י-ה, הני איתינהו סוף פירקי' הללוי-ה, וריש פירקא דבתריה הללוי-ה, משום לסיומי בהללו א-ל בקדשו. עשרה הללוים כנגד י' מזמורים שאמ' בחול, הודו לה' קראו בשמו, שירו לה', מזמור לתודה, יהי כבוד, ומתהילה לדוד עד כל הנשמה ו' מזמורים, הרי י' כנגד י' ברוך שבברוך שאמר, וכנגד י' שבחות דקדיש כאשר מפורש למעלה. מפי' אפרים יליכה.
<h2>דף ו:</h2>
ברכת חתנים. שהכל ברא לכבודו, ועל הזקינים הנאספין ברכה זו, כדכת' נגד זקיניו כבוד. וכת' כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו. ומשעת אסיפת זקינים היה ראוי לברך ברכה זו, אלא שסודרו על הכוס, וברכה שאחריה אינה סמוכה לה, לפיכך מתחיל בה בברוך. בר"א יי' יוצר האדם, שלאחר אסיפת זקינים ראוי לברך ברכה זו להקב"ה שיצר את אדם הראשון שממנו באו אילו, ואינו מברכת הזוג כברוך אשר יצר את האדם וכו'. והתקין לו ממנו, היא חוה שלקחה מצלעו ותיקנה לו לעזר ובנאה כביניין, כדכת' ויבן את הצלע, רחבה מלמעלה וצרה מלמטה כדי לקבל עוברין. והוא קיים עדי עד, שלעולם ביניין זה קיים איש ואשה, ב"א יי' יוצר האדם ברכה על יציר' חוה אשתו. שוש תשיש. לפי שכת' [אם] לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי, לפיכך אומ' ברכה זו קודם לשמחת חתן, ולפי שהיא ברכה הסמוכה (ו)אין מתחיל בה בברוך. עקרה, היא ציון שהיא עקרה מבניה, כדכת' רני עקרה וגו'. ולאחר שהזכיר שמחת ציון חוזר שמחת הזוג, ואומ' שמח תשמח ריעים האהובים, חתן וכלה, בגן עדן מקדם, שעשית לו עשר חופות, כדכת' עדן גן אלה'ים הייתה כל אבן יקרה וגו', משמח חתן זה וכלה זו. אשר ברא ששון ושמחה, ברכה בפני עצמה היא, וקאי אכל שמחות ואכל חתנים וכלות, ולפיכך מתחיל בה בברוך, שאינה סמוכה לחבירת' לעיל, ולפיכך מסיים כאן משמח חתן עם הכלה, על חתן עם כלתו. ברכת ארוסין. וציונו [על] העריות לפרוש מהן. ואסר את הארוסות לזקק להן בלא חופ', כדאמר באשתו ולא בארוסתו. והתירה לנו על ידי כניסה לחופה אחר הקידושין, כדכת' כי יקח איש אשה ובא(ה) אליה, ואין קיחה אלא בכסף, דילפינן מעפרון כסף השדה קח ממני. סליק בר' חתנ'.
<h2>דף ח.</h2>
לפי שאמרו לפני קריאת התורה גדלו לה' אתי ונרוממה כו', רוממו והשתחוו מפני כבוד התורה, ואחר כך הבו גודל לאלקינו, לפיכך אומ' אחריה יהללו את שם ה', דדרשינן בשוחר טוב במזמור השמי' מספרי' ואימתי יהו הכל מקלסין אות' כשירים קרנם של ישראל, שנ' וירם קרן לעמו תהילה לכל חסידיו.
<h2>דף יא.</h2>
והנך אנשי דקא יתבין וכי קא מטי זמן קרית שמע קיימי בצפרא, (לא) עבדין כבית שמאי ועברין אדבית הילל (ואי קאי) [ואיכא] בידייהו תרוייהו כרב נחמן, ודבת קול וכי שרו בית הילל בעומדין. מימרינהו כחסף תביר דלית בה ממשא, מי קתני בית הילל אומרים בין עומדין בין יושבין וקורין יושבין קתני. וכיון דאמר מר כל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, מאן דמשני מתקרי עברינא, ותו גרסינן בגמרא דארץ ישראל רב הונא בשם רב אידי רב יהודה בשם שמואל אמ' צריך לקבל עליו מלכות שמים מעומד, מה אם היה יושב עומד לא אם היה מהלך עומד.
בפרק קמא דברכות בשחר מברך כו'. רמ"ח תיבות יש בק"ש חסר ג' כנגד איברים שבאדם, הוסיפו עליהם א-ל מלך נאמן עד דהוויין רמ"ח. וצריך לאגבוהי קליה כי היכיה דלישמעוה אודניה, דכתיב שמע ישראל השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך.
בסדר רב עמרם ומברך שתים לפניה, וקורין שמע כתיקונה, בכוונה, בהשמעת אזנים, ובדיקדוק אותיות, וקורין כל אדם כדרכו, דתנן בית שמאי אומ' בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבקר יעמדו שנאמר בשכבך ובקומך. ובית הילל אומ' כל אדם קורא כדרכו. וקא מפרש בברייתא עומדים ומטים יושבים ועוסקים לא עומדים דווקא לא עוסקים דווקא אלא היכי דאיתרמי ליה לאיניש, ואי אזיל באורחא אורחיה למיקם למיקרייה כי קאים, אבל לא כי מסגייה, דקיימל"ן על לבבך בעמידה, אי גני מידי כגון איניש דאניס לא מגני אפרקיד. אלא כגון דמסתמיך על שטר ימיניה או לשטר שמאליה שרי ליה למיקרי ק"ש, אבל אפרקד אע"ג דמצלי אסיר. וודאי כי אורחי' דכולי עלמא כוליה כנישתא דמכנשין ויתבין ופתחו בפסוקי דזמרה כי יתבי, ופתחו ביוצר אור וחתמי ביוצר המאורות, ובהבוחר בעמו ישראל באהבה. כי יתבי אינון הכא נמי מיבעי למקרייה ק"ש כי תיב, דמיחזי הכי דלחמרי אנפשייהו למימרא דמקבלינן מלכות שמים בעמידה, וטעות הוא בידם וההדיוטות ובורות למה להו לאישתבושי עם האי, כבר קיימ' לן הילכתא כבית הילל בכל התורה כולה, ובכל מקום בגמרא גר' בית שמאי במקום בית הילל [אינה משנה], ובכל פלוגתא דפליגי בית שמאי ובית הלל בכולה דמתנויי לא מיתוקמינן הלכה כבית שמאי אלא דתנן [בבחירתא] חזרו בית (שמאי לבית) הלל להורות כבי' שמאי, (וקובל) [אבל] בכל תינויי הילכתא כבית הילל, לא סגי להו דלא עבדי כבית הילל, אלא אפילו כבית שמאי לא עבדי, דאי כבית שמאי בצפרא מעומד וברמשא מטין. ואינון לא שנא רמשא לא שני צפרא עומד אין לך כסילות גדול מזה. מכדי מאן תקינו קריית שמע רבנן ניזיל בתרייהו, כי היכי דעבדינן בתרתי מתיבתא, בכל אספמיא ובכל קהילות שבארץ אשכנז כולם זכורין לאלף טובות וברכות שכולן מליאין מצות כרמון ומעשיהם מעשים נאים ומחמירין בבדיקת טריפה ובטבילת נידה ובכל מה שראוי להחמיר, אבל בקרית שמע מיושב. ואותן אנשים שאומרין כמנהג ארץ ישראל אנו עושין, הלא כך גורסין בתלמוד ארץ ישראל תניא יצתה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלקים חיים הם אבל הלכה כבית הילל לעולם. ועוד באותו ענין בתלמוד ארץ ישראל עד שלא יצתה בת קול המחמיר על עצמו כחומרי אלו וכחומרי אלו עליו הכת' אומר הכסיל בחושך הולך, כקולי אלו וכקולי אילו רשע, אלא כדברי בית שמאי כקוליהון וכחומריהון, אבל משיצאת בת קול הלכה כבית הילל לעולם ועוד, ובתלמוד עלה דהעושה הלכה כבית שמאי חייב מיתה, דתנן אמר ר' טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כבית שמאי וסיכנתי בעצמי מפני הלסטים, אמרו לו כדאי הייתה לחוב בעצמך על דברי בית הילל.
שבע ביום היללתיך ג' של שחרית וג' פרשיות של שמע וציצית הרי שבע ביום הללתיך. ותנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וג' פרשיות של שמע הרי שבע ביום וגו' לפי שאין מצות ציצית בלילה לפיכך מוסיף שומר עמו ישראל לעד. א"ר לוי הדא דתימר בחול, אבל בשבתות וימים טובים פורס סוכת שלום, והכי נמי אית' בפר' תפילת השחר בירושלמי. ד"א שבע ביום כו' ר' אבין בשם ר' נחמיה קורי' שמע ג"פ. ומתפלל ג' פ' ומברך על מזונו הרי ז'. ר' מאיר אומ' אדם מתעטף בברכת ציציות ותפילין בראשו ובזרועו וד' ציציותיו מד' רוחותיו. בשוחר טוב בפסוק שבע ביום הללתיך מוסיף בה, מאי שנא בחול מבשבת, אמרו רבותינו בחול שהן עסוקין בצורכיהון ובמלאכתן שמירתן ביד שני מלאכים המלוים לו לאדם, שנ' כי מלאכיו יצוה לך לשמרך. אבל בשבתות וימים טובים שהם עסוקים בתפילה ובתלמוד תורה הקב"ה פורס עליהם סוכת שלומו ושומרם בעצמו, שנ' ה' שומרך ה' צילך, כתי' ה' צילך וכתי' התם וסוכה תהיה לצל, לכך חותמין בשבתות וימים טובי' פורס סוכת שלום. [דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרו על פה, היינו לפטור אחרים, ולכך נוהגים החזנים לומר באמת ואמונה בלחש מי כמוך וגו' וכן ה' ימלוך].
והוא רחום לפי שאין במעריב קרבן לכפר עון, אבל ביוצר ומנחה יש קרבן תמידין שמכפרין, אינו צריך לאומרו. מפי ר' אלעזר הגדול.
<h2>דף יא:</h2>
ברוך אתה ה' אלקי' מ"ה יוצר אור ובורא חושך כדכתי' והארץ הית' תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, וכתי' בתריה ויאמ' אלקים יהי אור, וכתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, הרי יוצר אור ובורא חושך. ופסוק מלא הוא כך בישעיה יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע, ומשום לישנא דמעליא אמרו חכמים לומר את הכל. המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים אם לא רחמיו וחסדיו כל כך על בריותיו, לא היה מאיר להם עוד משתחשך מרוב עונם, ומכלה אותם. ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית הם המאורות שנבראו בששת ימי בראשית, שמתחדשין בכל יום כדכתי' לעושה אורים גדולים כל"ח, על שם [שהוא] מחדש(י)ם בכל יום, אנו אומרים מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית כדכתיב בראשית ברא אלקים, ומתרגמי' בירושלמי בחוכמתא ברא אלקים. מלאה הארץ קנייניך כלומר, מלאה הארץ שהיה קנייניך מן (השמים) [המעשים] שעשית. המלך המרומם לבדו מאז קודם שנברא העולם. [המשובח והמפואר והמתנשא מימות עולם שהרי עד שלא נברא העולם] לא הייתה ברייה משבחת, משנברא העולם נשתבח ונתנשא בפי כל בריותיו. אלקי עולם לפי שאתה אלקי עולם, וברוח פיך נברא העולם בלא עמל ויגיעה, לכן, רחם עלינו ברחמיך הרבים, שאתה אדון עוזינו צור משגבינו וכו'. א-ל ברוך גדול מה שנתייסד באלפא ביתא ביוצר אור, נ"ל מפני שהאורה הייתה תחילת ברייתו של עולם, כדכתיב עוטה אור כשלמה, ובבריאת עולם גילגל הק' כ"ב אותיות וברא בהם את העולם כדמפורש בספר יצירה. וגם יש לומר משום דאמרינן בתהלה לדוד האומר בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, משום דאתיא באל"ף בי"ת, תקנו נמי ביוצר באל"ף בי"ת. הכין ופעל זוהרי חמה נ"ל לכך אינו מזכיר זוהרי לבנה כמו זוהרי חמה, מפני שלא עמדה בזהרוריתה כמו החמה, על שם שקטרגה, כדאיתא בבראשית רבה. טוב יצר כבוד לשמו שנ' כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו אף יצרתיו. מאורות נתן סביבות עוזו והלא מאורות ברקיע הם, שנ' ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, אלא הם מאורות הגדולים שנבראו ביום הראשון, והיו מסתכלין בהם מסוף העולם עד סופו, דצפה הק' דורות הרשעים העתידים לבא וגנזו תחת כסא כבודו עד ימות המשיח, וצדיקים משתמשין בו, כעניין שנ' והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. כך הגיד לי מפי ה"ר אליעזר בן הר"ר יב"ק זצ"ל. פינות צבאיו שרי צבאיו. על מאורי אור שעשית יפארוך סלה שמצינו פאר להק' כמפורש בפירוש של קדיש.
יוצר משרתים ואשר משרתיו המדלג ואשר, כמחריב את העולם, שהרי שם המפורש יוצא מד' תיבות הללו בגימט'. ל"א יוצר משרתים ואשר משרתיו, ר"ת היא סוף של תיבה של שם המפורש של שבעים ושתים החקוק על המטה. ע"א יוצר משרתים, הק' יוצר המלאכי' שהם משרתי' לפניו. ואשר משרתיו כמו ואשרי, ואחר שהזכיר המלאכים סיפר שבחו. כך פי' הר"ר אלעזר בן רבי יב"ק משמו של רב"י חסיד ב"ר קלונימוס. נאמ' יוצר משרתים ואשר משרתיו כך פירושו, יוצר [משרתים] חדשים בכל יום, שנ' חדשים לבקרים רבה אמונתיך, וכן אמ' חכמים אין כת ראשונ' שונה ומשלשת, אלא אחת אומ' קדוש ואחת אומ' קדוש קדוש, וטוב[ע]ין בנהר דינור, אבל משרתיו הקדומים כגון מיכאל וגבריאל וחביריו ואשריהם שעומדים ברום עולם ומשמיעי' בקול. כולם אהובים כולם ברורים כולם גיבורים ר"ת אב"ג, וכאן רמזו לשם המפורש של ארבעי' ושתים שמתחיל אב"ג ית"ץ, לומר שהמלאכים משתמשין בו. ולא רצו חכמים לרמוז כולו בר"ת, משום כבוד ה' הסתר דבר, ומשום סוד ה' ליריאיו, שלא ישתמש בהן אדם שאינו ראוי לו לכך. וכולם עושים באימה ר"ת ע"ב, כאן רמזו שם המפורש של ע"ב, שאף המלאכים משתמשים בו. בקדושה ובטהרה בשירה ובזמרה עשרה מיני לשון שבח כנגד י' מאמרות. בשפה ברורה בלשון הקודש, כמו ויהי כל הארץ שפה אחת, ואמ' רבותי' שהיו מדברים בלשון הקודש. כאחד, כלומר בשוה, כמו אל מקום אחד. נראה לי מה שתקנו יוצר באלפא ביתא, לפי שבתחילת יציר' בראשית נברא בכ"ב אותיות, כמו שאמ' בספר יצירה, נבראת האורה כמ' שפי' רש"י בתחילת ביאורי חומש. וכן משמע בבראשית רבא, ובפירקי דר' אלעזר מן המקרא שכתוב פתח דבריך יאיר וגו', וכתי' עוטה אור כשלמה והדר נוטה שמים כיריעה. ועוד לפי שהתורה נקראת אור שנ' כי נר מצוה ותורה אור. ובבראשית רבא ה' פעמים נאמר בפרשת בראשית אור, כנגד ה' חומשי תורה, הרי האור והתורה שווים. מאורות נתן סביבות עוזו דכתיב עמיה שרי נהורא. ואע"פ שכתב וישת חושך סביבותו סוכות, וכתיב וערפל חתלתו, זהו מחוץ לפרגוד חושך חשכת למים עבי שחקים ובתוכן אור, משל לסוכה שדפנותיה מצילות ומחשכות ובתוכה נר ואורה. פינות צבאיו שרי צבאיו, כמו פינות העם, וכן פינ(ו)ת שבטיה. יוצר משרתים ואשר אותן משרתים שבורא בכל יום, בשעת שאומ' קדוש, עומדים ברומו של עולם בשמי שמים העליונים. ומשמיעים ביראה. אלקים חיים ומלך עולם פי', גוזר גזירותיו לב"א לעולם.
קדוש קדוש קדוש ה' צבאות נדרש באגדה חביבין ישראל יותר ממלאכים, שהמלאכים אינם רשאים להזכיר את השם אלא לאחר ג' תיבות של ק'ק'ק' ה' צבאות וישראל מזכירים את השם לאחר שתי תיבות, שנ' שמע ישראל ה' אלקי' ה' אחד. ה' צבאות הם המלאכים. מלא כל הארץ כבודו אעפ"י ששכינתו בשמים, מלא כל הארץ כבודו. [יש מחכמי ישראל שאומרים שהיחיד רשאי לומר בקדושה זו, לפי שהיא סיפור דברים בעלמא, שמספר היאך המלאכים מקדישים שמו של הקב"ה. אבל אסור לספר בנתיים מרוב שמות שיוצאין ממנו. ויש שאין אומרים קדוש ק"ק ביחיד בלא מניין אבל ברוך כבוד ה' ממקומו אומר, משום ההיא דאמרינן בפרק גיד הנשה דאופנים הוא דקאמרי ליה. ויש שאומ' אפילו ק"ק, ולולי שיש להחמיר בכל דברים שבקדושה, היו נראים לי דבריהם, חדא דכל קדושה זו (קדוש זה) שאומ' בישיבה אינו אלא סיפור דברים בעלמא שאנו מספרים שמשרתי יוצרינו מקדשין, ואין אנו אומרים על עצמינו עכשיו שאנו מקדישין כדרך שאנו אומ' בתפילת נקדש את שמך בעולם. ועוד דאמרינן במסכת סופרים קדושה שבישיבה בז' בני אדם נהגו שהיחיד המברך אומ' עונים ואומרים ביראה קדוש וברוך ולקל ברוך נעימות יתנו. אבל בתשובת הרב פלטוי גאון כתוב ויחיד מדלג מנעימה לנעימה, כלומר, מבשפה ברורה ובנעימה לאל ברוך נעימות יתנו למלך וכו']. והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול כעניין שנ' ביחזקאל ואשמע אחרי קול רעש גדול, וסמיך ליה ברוך כבוד ה' ממקומו. מתנשאי' לעומת שרפים כמ' שאמ' הנביא והאופני' ינשאו לעומתם כי רוח חיה באופנים.
לאל ברוך נעימות יתנו מוסב לעיל מיניה בשפה ברורה ובנעימ', ועל שם דלעיל מיניה יסדו ברוך כבוד ה' ממקומו, ויסדו בסמוך לא-ל ברוך. כאמ' לעושה אורים גדולים, הם חמה ולבנה. [מצאתי כתוב בתשובת הגאונים משמו של רב סעדיה גאון מפני שאין לנו לברך אלא על אור של עולם שאנו ניאותין בו, ומה שאנו מברכין וצריך לומר מעין חתימה סמוך לחתימה, לפיכך סמכו לעושה אורים גדולים היא החתימה. יש הרבה בני אדם שאינם רוצים לאומרו אור חדש על ציון תאיר, אלא סמוך לעושה אורים גדולים כל"ח חותמין בא"י יוצר המאורות. אומרים שאין מברכין עכשיו על אור העתיד להיות בציון, ושגגה היא בידם, שאותם רוב הברכות חתומות בגאולה הכל לעתיד, וכן צור ישר' קומה לעזרת ישר' ומסיים גאל ישראל בין ממצרים בין לעתיד, וכן מוכיח בערב דאמרינן כי פדה ה' את יעקב וגאלו דהיינו לעתיד, וחותם בגאל ישראל דומיא דאור חדש, וכן המעריב ערבים וקל חי וקיים תמיד ימלוך עלינו לעולם ועד, וכן בי"ח ברכות ומביא גואל מלך עוזר ומושיע, וכן ממית ומחיה ומצמיח ישועה, וכן כתוב בסדר ר' עמרם אומר עד במהרה לאורו בא"י יוצר המאורות].
ברוך את' ה' אשר בדברו. שהכל נעשה במאמרו ובדברו, כדכת' בדבר ה' שמים נעשו וגו'. פותח שערים שערי רקיע להוציא האור והחושך. משנה עתים מהשניא עדניא וזימנא. [ומסדר את הכוכבים] כרצונו של הקב"ה כדכת' המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא, כל אחד למשמרו בכוכבים למה שהוא מונה עליו, כדאמר בספר מזלות כי חנכ"ל שצ"ם מושלים ביום ובלילה, ואין לך עשב בארץ שאין לו שוטר ברקיע כדכתי' מי ישום משטרו בארץ. בורא יום ולילה להזכיר מדת יום בלילה, והוא האור. ה' צבאות שמו שהוא אדון לכל צבאות שמים וארץ, והוא חי וקיים, ותמיד ימלוך עלינו לעולם ועד שאנו מצפים למלכותו. [ד"א ג' של שחרית וג' פרשיות של שמע וציצית הרי שבע ביום הללתיך, ותנן בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה, ובערב שתים לפניה ושתים לאחריה, וג' פרשיות של שמע הרי שבע ביום היללתיך, לפי שאין מצות ציצית בלילה לפיכך מוסיפין שומר עמו ישראל לעד. אמר ר' לוי הדא דתמר בחול אבל בשבתות ובימים טובים פורס סוכת שלום, והכי נמי איתא בפרק תפילת השחר בירושלמי].
ברכו את ה' המבורך. נמצא בברייתא של שמות, שיש מלאך אחד ברקיע כשמגיע זמן שירת מלאכים אומר ברכו את ה' המבורך. ד' תיבות הללו כנגד שם המפורש של עשרים ושתים, שיש בו ד' תיבות, ואילו הן, אנקת"ם פ'סת"ם פ"ספ"סי"ם דאנסי"ם. ועוד רמז וטעם בדבר, שהרי הברכה מתחלת בב' ומסיימת בך', שהוא רמז לכ"ב אותיות של שם המפורש, שהמלאך מזכיר בשם המפורש [של כ"ב אותיות], לאחר שגומר ברכתו בקול נעים ברכו את ה' המבורך. ושאר חיות אומ' ברוך הש' המבורך לעולם ועד, ומזכירים שם המפורש של שבעים ושתים [החקוק על מטה האלוקים] המתחיל בל' ומסיים במ'. על כן יסדו גאוני עולם שיאמרו הציבור בלחש יתברך וישתבח ויתפאר [ויתעלה זכרו וכו'], שהם מ"ו תיבות כנגד שם המפורש של ע"ב שהתחיל בו' ומסיים במ'. תוספ'. [יתברך וישתבח ויתעלה ראשי תיבות של ג' אותיות עולים למנין כ"ב. משמו של החסיד]. טופס של הברכה הזאת המלאכים אומרים אותה לאחר שגומר המלאך לומר ברכו את ה' המבורך, שהוא מזכיר להם שם המפורש של כ"ב אותיות, לכך ראשי אותיותיה בשבחה עולים כ"ב, יתבר' וישתבח ויתפאר, והם מזכירין שם המפורש של ארבעים ושתים אותיות, ואילו הן אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן נג"ד יכ"ש בט"ר צת"ג יג"ל פז"ק חק"ב טנ"ע שק"ו צי"ת. לכך תמצא מ"ו אותיות בברכה זו, כנגד שם של מ"ב אותיות, וכנגד שם של כ"ב אותיות שהוא ד' תיבות הרי מ"ו בין תיבות ואותיות, [וזהו סדר הברכה, יתברך וישתבח ויתפאר ויתעלה זכרו לעד לנצח שמו של מלך מלכי המלכים הק' שהוא ראשון והוא אחרון ומבלעדיו אין אלקים, סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו ומרומם על כל ברכה ותהלה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד]. לכך נתייסד ברוך שם כבוד מלכותו בסוף ברכה זו, לומר שטעונה על שם המפורש, כמו שנמצא על ברייתא של שמות, ובספר היכלות, כל מקום שתמצא שם המפורש תמצא אחריו ברוך שכמל"ו. [ומניין לאומר ברכו את ה' שעונין אחריו ברוך ה' המבורך לעולם ועד שנאמר כי שם ה' אקרא וגו'. כשהחן מאריך בניגונו בברכו אומרים הציבור בלחש בין שיניהם יתברך עד לעולם ועד]. ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ה' תיבות הללו אומ' המלאכים לאחר שיגמור המלאך לומר ברכו את ה' המבורך, כנגד ה' חומשי תורה, שמברכים להק' שנתן ה' חומשי תורה שבשבילם נבראו שמים וארץ וכל צבאם ומתקיים [לעולם]. תוספת. רש"י לא היה אומר יתברך וישתבח וכו'. ואסור לספר משיתחיל יוצר עד שיגמור שמונ' עשרה.
אהבה רבה אהבתנו. יש אומרים שמעון כיפה יסדה, ויש בה מאה תיבות כנגד מאה ברכות, ויסד בה ארבע לשוני לימוד, ואלו הן ותלמדינו, ללמוד, וללמד, ותלמוד כנגד ארבע למדין שבאלפא ביתא במילוי, ואילו הן אל"ף גימ"ל דלי"ת למ"ד. ויש שוטים שמוסיפין ותלמדינו אב, ומדלגין כן תחננו, כדי להשלים בו מאה תיבות, וטעות הוא בידם. כך שמעתי מרבי יודא ב"ר יעקב זצ"ל ושוב מצאתי סמך בסודות של הר"ר אלעזר ב"ר יב"ק.
אהבת עולם כדכתיב אהבת עולם אהבתיך. ומזכיר בברכה זו תורה ומצות ק"ש שהוא תלמוד תורה ומצות כדפי' לעיל. נשיח בחקיך כדכתיב ודברת בם. ונשמח בדברי תורתיך כדכת' פקודי ה' ישרים משמחי לב. ובהם נהגה כדכת' והגית בו יומם ולילה. ואהבתך אל תסור ממנו לעולמים כאשר הבטחתנו אהבת עולם אהבתיך.
אהבה רבה אהבתנו, מפני שאמ' בקרית שמע ואהבת את ה' אלקיך, וגם לאהבה את ה' אלקיכם, תקנו ברכה זו של אהבה שחרית וערבית, כלומר, כמו שאנו אוהבים להק' כך אוהב אותנו, אהבה, כדכתי' מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה. (אבל) [מכלל] שאהבה רבה היא, וכתיב אהבתי אתכם אמר ה', וכתי' ומאהבת ה' ומשמרו את השבועה. ומפני שבפרשת שמע ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, תקנו ברכה זו ללמוד וללמד לשמור ולעשות. כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו לא גר' והגבור, זולתי בשמנה עשרה. ותוליכנו קוממיות כדכתי' ואולך אתכם קוממיות. ולארצנו לא גרסינן, משום דהוה יתור תיבה חדא ממאה תיבות, מפי רבי יודא זצ"ל. ובנו בחרת מכל עם ולשון כדכתי' לא מרובכם מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם, לכך יסדו חתימתה הבוחר בעמו ישראל באהבה. באהבה בגי' באחד. והביאנו לשלום מארבע וכו' עיקר, שכן כתוב ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ כי כארבע רוחות שמים פירשתי אתכם. ויש שאמ' והבא עלינו ברכה ושלום מארבע כנפות הארץ. ותימא, וכי הברכה והשלום מארבע כנפות הארץ.
ואמרו חכמים לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד, כדי לקיים והגית בו יומם ולילה, ותיקנו דורות הראשונים לקרות פרשת קרבנות ולשנות במשנת קורבנות, ולומר בברייתא ראש תורת כהנים רבי ישמעאל אומר שהיא ראש לכל הקורבנות, משום דכת' ובכל מקום מוקטר ומוגש, ואמרינן ובכל מקום ס"ד, אלא אילו תלמידי חכמים העוסקים בתורה ובהילכות עבודה, ומעלה עליהם כאילו מקטירים ומגישין לשמי מנחה טהורה. ועוד במקום תמיד של שחר קורין פרשת תמיד. ותו אמרינן בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהן, (אלא) [א"ל] כבר תקנתי להם קורבנות, וכל זמן שעוסקין בהן מעלה אני עליהם כאילו הקריבום ואמחול להם על כל עוונותיהם, וכיון דהכי מברך ברכת התורה והן ב' ברכות כדאמ' במסכת ברכות, אמ' ר' חייא בר אשי זימנין סגיאין קאימנא קמיה דרב לתנויי לפירקאי וקאים ומשי ידיה ומברך לעסוק בדברי תורה והערב ואשר בחר בנו. ומה שאומרים פרשת שבת עם פרשת תמיד ופרשת ראש חודש בראש חודש, ואין אומרים פרשת שאר המועדות, משום דסמיכי לפרשת התמיד נהגו לאומרן אגב ריהטה. אית דאמרי הכא ברכת כהנים, משום דאית בה ס' אותיות כנגד ס' מסכתות שבתורה. קורין בפרשת תמידין ושונין בשאר זבחים משום ונשלמה פרים שפתינו. ועוד שונים בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן מפני עמי הארץ שאינן עוסקין בתורה דכתיב בה כי היא חייך, וכתי' אם לא בריתי יומם ולילה, ובמה יתקיימו אם לא יעסקו (במקצת) [במצוות], לכך תיקנו להם להגות בי"ג מידות שכל התורה נדרשת בהן.
מה שאין אנו קורין וביום השבת כמ' ימים טובים ור"ח. משום דמוספי דימים טובים וראשי חדשים היינו חטאת שצריכים כפרה, אבל שבת דמוסף שלו היינו עולה, ואין צריך להזכיר. ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קב"ו לעסוק בדברי תורה. והערב נא, בשביל משנת קורבנות שעתיד לומר, וברכת התורה שאחריהן בשביל ברכות תמידין, כלפי שתיקנו רבותינו לקרות ולשנות בקורבנות שקריאתן כעשייתן, כדאמרינן בסוף מנחות ובסוף מסכת מגילה. הערב נא, אית דאמרי צאצאינו וצאצאי צאצאינו, ג' דורות, משום ההיא דאמר ריש לקיש כיון שעברה עליו ג' דורות ולא פסקה שוב אינה פוסקת, שנ' לא ימושו מפיך ומפי זרע וגו'. בפרק קמא דברכות ירושלמי, כל הברכות אחר חותמיהן. ואין אומרים ברכה פסוק, כגון ברוך אתה ה' למדני חוקיך, ועוד שאין זו ברכה והודאה על התורה שנתן לשעבר כאשר שאר הברכות, אלא לשון בקשה של תורה אמרה דוד, כלומ', ואבואה בברוך ולמדיני חוקיך, וכן הגיה רש"י, והרב רבי יעקב בר' שמעון. אבל רב עמרם והלכות גדולות ורב יצחק חותמים בה כמו נותן התורה. והיא מעולה שבברכות ברכת אשר בחר בנו, כיון דזימנין קאמרי לה בלא השכים לשנות, כגון בקריאת ספר תורה לא הוי כברכה הסמוכה, אלא כברכת המצוות ופותח בה בברוך. נראה לי דאע"ג דקיימא לן השכים לשנות קודם קרית שמע צריך לברך, (אפילו) [אבל] לאחר קריית שמע אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה, השכים לשנות קודם שילך לבית הכנסת ויקרא פרשת תמידין ובירך, אפילו הכי צריך לברך מקמי פרשת תמידין. ולא אמרינן אין צריך לברך שכבר נפטר בברכה והשכים לשנות מקמי בית הכנסת. דלא דמו דהתם כולי עלמא מברכין באהבה רבה כולי שתא, דבשחר מברך שתים לפניה, הילכך נפטר באהבה רבה, אבל השכים לשנות קודם בית הכנסת, כיון דזימנין דמאנסי אינשי באונס שינה או בחולי זקנה וטירדא לא מצי משכימי לשנות ורובא דעלמא לא קיימי לשנות, הילכך אפילו משכימי לישנות נמי ובירך לא פטר ברכה דתמידין דבתרה, ומשכי' לשנות לאו חובה היא, וברכת אהבה רבה חובה היא, והילכך הקורא לתורה מתקנת עזרא, אע"ג דלאחר קריאת שמע היא, לא מפטר באהבה רבה, וצריך לברך בין לאחר גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין. אפרים ב"ר יעקב.
<h2>דף יב.</h2>
ומפני מה קורין ב' פרשיות הללו דקרית שמע ר' סימון ור' לוי ר' סימון אומר מפני שכתוב בהם שכיבה וקימה, ר' לוי אמ' מפני שעשרת הדברות כלולות בה כגון אנכי ה' אלקיך וכנגדו שמע ישראל. לא יהיה לך אלהים אחרים כנגד ה' אחד. לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כנגד ואהבת את ה' אלוקיך מאן דרחים למלכא לא מישתבע בשמיה לשיקרא. זכור את יום השבת כנגד למען תזכרו, ד"א זו היא מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל המצות, א"ר יצחק ב"ר אבינא מצות שבת כתו' מלא ואת שבת קדשך הודעת להם להודיע שהיא שקולה כנגד כל התורה. כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך כנגד למען ירבו ימיכם. לא תרצח כנגד ואבדתם מהרה דמאן דקטל מיתפרע בפריעי. לא תנאף כנגדו לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. דא"ר לוי ליבא דאינשא הסרסור דחטאה שנא' תנה לבך לי ועיניך תשכים לרעתי אמר הקב"ה הבאתי לי לבך ועיניך את יודע מה דאת. לא תגנוב כנגד ואספת דגנך של עצמו ולא של חבירך. לא תענה כנגדו אני ה' אלוקיכם. לא תחמוד כנגד והיו לטוטפות.
אמת ואמונה תקנו חכמים לומר אמונה בערב משום ואמונתך בלילות. כלומר, אמת ואמונה עלינו לקיים כל זאת לקרוא ק"ש וברכותיה כאשר תקנו. וגם אמת ואמונה תקנו חכמים לומ' אמונ' בערב. כל זאת שאמר' אני ה' אלקיכם. ודבר זה קיים עלינו כי הוא ה' אלקינו ואין זולתו. ואנחנו ישראל עמו, כדכת' עמך וצאן מרעיתך. הפודינו מיד מלכים שפדאנו מיד מלכים להיות לו לעם וכו'. הא-ל הנפרע לנו מכל צרינו מפרעה וממצרים, והמשלם גמול לכל אויבי נפשינו ששילם גמולם שבמדה שאדם מודד מודדין לו, שהרי המצריים גזרו על ישראל כל הבן הילוד היאורה תשליכהו, לכך סוס ורכבו רמה בים, מדה כנגד מדה. המכה בעברתו, בכעסו כמו עברה וזעם. בין גזרי ים סוף כדכתיב לגוזר ים סוף לגזרים. בתהומות טבעו כדכתי' ומבחר שלישיו טבעו בים סוף. ראו בניו דאמ' באגדה ראתה שפחה בים מה שלא ראה נביא מעולם, כדכתי' זה א-לי ואנוהו. מלכותו ברצון קבלו עליהם דכתי' ויאמינו בה'. מלכותך ראו בניך שראו שכינה על הים. זה אל-י ענו ואמרו אפי' עוברין במעי אמם אמרו שירה. ה' ימלוך לעולם ועד [לכך נהגו לומר בלחישה מי כמוך באלים יי', על שם שנכתב חסר, באלם כתיב, דרשינן באגדה מי כמוכה באילמים יי', שאתה רואה אנקת בניך ושותק, לכך נהגו לומר בלחישה בשתיקותא. ומה שאומר יי' ימלוך לעולם ועד בקול רם, רמז לעת הגאולה שיהיה רעש גדול, כדכתי' והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. כך שמעתי משמו של הגאון הרב ר' אליעזר הקדוש בן הר' מנחם בן ה"ר יצחק זצ"ל]. ונאמר כי פדה ה' את יעקב פסוק מלא, כדי לסמוך גאולה לתפילה קבעוהו כאן.
אמת ויציב תקנו סמוך לאני ה' אלקיכם, משום דכתיב וה' אלקים אמת. ואסור להפסיק בנתיים, ואמר רבא משמיה דרב כל שאינו אומר אמת ויציב בשחרית ואמת ואמונה בלילה בערבית לא יצא ידי חוב(ו)תו, שנ' להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. ויציב הוא אמת כמ' ענה מלכא, ואומ' מן יציב אנא ידע. לכך אנו אומ' אמת ויציב ביום ואמת ואמונה בלילה, לפי שאנו מאמינים בו ומוסרים נפשותינו בידו של הק', שנ' בידך אפקיד רוחי, ועדיין אין אנו יודעין אם יחזירנו לנו אם לאו, אבל בבקר שהחזירה לנו אומר אמת ויציב, כמ' יציבא מילתא, והיינו דכתיב להגיד בבקר חסדך, זהו החסד שהק' עושה עם הבריות בבקר, שהרי בלילה כשאדם בא מן הדרך ונפשו כאיבה עליו, והוא מפקיד להקב"ה בעודה עמילה ובבקר מחזירה לו שלימה ושקיטה מבלי עמל ויגיעה, וזהו שנ' חדשים לבקרים רבה אמונתך. ובבבל תקנו אנשי כנסת הגדולה כל התפילות, ושם היו מדברים בלשון ארמית, וכפל לשון הוא. וסמוך לאמת חסד שייך, כמ' חסד ואמת, והיינו להגיד בבקר חסדך וגו'. והם תקנו לאשר ולחזק הדבר, על שקרינו אני ה' אלקיכם אנו מאשרים ומחזקים ביותר, אמת ויציב ונכון וקיים שהוא ה' אלקינו. ותקנה זו מתוקנת ומקובלת וטוב ויפה הדבר הזה עלינו לעולם ועד לקרות פרשיות הללו בכל יום, כאשר תקנום עלינו, [ש]קודם לכן כשעמד הבית לא היה לישראל דבר, אלא כל אדם תפילתו היה לפי צרכיו, [ו]לפי השעה שהיו צריכי' לתפילה, כי התמידין היו כנגד התפילות, כדאמרינ' (לעיל) [לעולם] לא לן אדם בירושלים ובידו עון, כיצד תמיד של שחר היה מכפר על עבירות שבלילה, ותמיד של בין הערבים מכפר על עבירות של יום, ומשבאו לבבל ופסקו התמידין והקרבנות תקנו סדר תפילות, והיינו דאמ' תפילות כנגד תמידין תקנום. ומה שתקנום ט"ו חיזוקין מן אמת ויציב עד ויפה, כנגד ט"ו תיבות שבפסוק אני ה' אלקיכם עד אמת, שהוא שייך למעלה כאשר פירשתי. ולפיכך אנו מקבלים עלינו עול מלכותו בכל יום, ואומ' אמת אלקי עולם צור יעקב וגו' שהרי הוא קיים ומלכותו קיימת לעולמים, על אבותי', ועלינו, על בנינו, ודבריו חיים וקיימים, אמיתים כמ' מפיה אנו חיים.
נמצא בסודות של הר"ר אלעזר זצ"ל. אמת ויציב אגרת היא ששלחו בני בבל לבני ארץ ישראל, שהיו בני א"י שולחים להם אגרות להיועץ מה יעשו, שבכל יום היו מתים מאה מישראל, ותקנו להם בני בבל תפילה זו עד עוד זולתך, ויסדו בה מאה תיבות להיות כפרה על מאה נפשות. [ויסדו בה ט"ו ווי"ן ושתי ההי"ן, הדבר הזה, שהוא מאה. ואילו הן ט"ו ווי"ן ויציב ונכון וקיים וכו']. ולפי שאגרת הי' זאת, נהגו להפסיק בין זולתך לעזרת אבותינו לומר זולתות. תוספת. וט"ו קיומין שבאמת ויציב כנגד ז' רקיעים וארץ הרי שמנה, וז' אוירים שביניהם הרי ט"ו, וכולם אינם מתקיימים אלא בשביל התורה, שנ' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ט"ו ווי"ן עולין לע"ה, וב' ההי"ן פ"ה, והוא בגי' מילה. ששה פעמים תקנו באמת ויציב ובעזרת אמת כנגד ו' פעמים שתמצא בפרשת בראשית רמוז אמת, בסופי תיבות ברא אלקים את, וירא אלקים את, ויברא אלקים את [התנינים] ויברא אלקים את האדם, וירא אלקים את כל אשר עשה. ברא אלקים לעשות. לפיכך לא תיקנו לומר זולות בראש השנה ויום הכיפורים כמו בשאר ימים טובים. ויש כאן ג' פעמים אמת, פן ידלגו לומר אילו ו' אמיתים, כאשר עושים כשאומ' זולתות בימים טובים. וג' פעמים מלכות עד אין זולתיך, כנגד ג' פרשיות של קרית שמע.
ובעזרת אבותינו ואילך מתחלת ברכה של אחריה, ומסיימת בגאל ישראל מעין (ש)פתיחתה, ויש בה יציאת מצרים וקריעת ים סוף, בכורך גאלת, וים סוף בקעת, מי כמוך באלים ביציאת מצרים, ושירה חדשה על שפת הים. ומאה תיבות מאמת ויציב עד עזרת אבותי', כנגד ק' ברכות שחייב אדם לומ' בכל יום, ואמת אינו נחשב עמהם לפי שהו' סיום לאני ה' אלקיכם. אפרים יליכ"ה. עזרת אבותינו אתה ראשי תיבות עולה לע"ב, שנתייסד שבח זה על שבעים ושתים שמות של שם המפורש שנבקע הים מהם, והיינו עזרת אבותינו על הים. וכן עיקר השבח הזה, מדבר ביציאת מצרים. תוספת. עזרת אבותינו מוסב לעיל על אמת ויציב שמספר והולך החסדים שעשה הק' עם ישראל, משום שנ' להגיד בבקר חסדך, עד שמגיע לגאולת מצרים. ברום עולם מושבך ומשפטיך וכו' על שם המקרא צדקתך כהררי א-ל ומשפטיך וכו'. כל בכוריהם הרגת כדכתי' ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים. ובכורך גאלת שנ' בני בכורי ישראל. וים סוף בקעת שנ' ויבקעו המים, וסמיך ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, ודרשו חכמי הדור שנבקע הים כשראה שם המפורש של ע"ב החקוק על המטה ו'ה'ו', והיינו שרמז ויבקעו המים ויבא וגו'. [והא לך שם המפורש של שבעים ושתים הכתוב על הסדר וגו' והוא כתוב בו בטומאת הגוף אם תשמרו כהילכתו אשריך בעולם הזה וטוב לך בעולם הבא. והרי שימושו אם תכתבהו על עור של דג או על טס של כסף צרוף ותשימנו תחת שמאל תשאל בחלומך כל אשר תאוה נפשך, ואם תכתבהו בקלף של צבי כשר ותקראנו בכתבו שחרית וערבית תפילתך בכוונה ובדקדוק אותיות ובמקום טהרה יהיה פתוח לידע חכמה ודעת כפתח עולם].
ויכסו מים צריהם עד אחד מהם לא נותר. שלא נשאר זולתי פרעה לבדו, כמו שמוכיח בפרקי של ר' אליעזר שבא גבריאל והשליך שלשלת בצוארו של פרעה והעלה אותו מן הים, והמליכו בננוה. לקיים מה שנ' למען תספר באזני בנך ובן בנך. על זאת שבחו אהובים ישראל, כעניין שנ' ואוהב את יעקב. משפיל גאים מצרים. מגביה שפלים ישראל, כמ' שנ' מאשפות ירים אביון. מוציא אסירים על שם המקרא מוציא אסירים בכושרות. שירה חדשה י"ז תיבות יש בו, ומדבר מקריעת ים סוף, שבזכותו של יוסף שהיה בן י"ז שנה כשנמכר, ופירש מן האשה נקרע הים, כדאמר בזכותו של יוסף נקרע, כדדרשינן וינס ויצא החוצה, בזכות אותה מנוסה שנס ופירש מן גבירתו הים ראה וינס. תוספת. שירה חדשה שבחו גאולים על שם שנגאלו, נקראו גאולים, ואף לעתיד לבא קרויין כך, כעניין שנ' והלכו גאולים. צור ישראל י"ד תיבות תמצא בברכה זו, כנגד י"ד בניסן שנגאלו ישראל ממצרים. גם בזה שגו הצרפתים הרבה מאוד ששמעתי שמוסיפים בצור ישראל וגואלינו ה' צבאות שמו קדוש ישראל וסמך שלהם מה שנמצא כתוב שר' מאיר שליח ציבור ז"ל היה אומרה, וטעות הוא בידם, כי חלילה שעלה על דעת אותו צדיק מעולם לאומרו, כי בקי היה בסודות ובמדרשים ובטעמים, שהרי בצור ישראל י"ד תיבות וששים אותיות, כנגד ס' ריבוא שנגאלו ממצרים בי"ד בניסן. וכן תמצא י"ד אזכרות בויושע, וכן י"ד אזכרות באנכי לומר שלא נגאלו ישראל אלא בזכות שאמרו שירה בי"ד אזכרות, וקבלו את התורה בעשרת הדברות שיש בה י"ד אזכרות. וכל תרי"ג מצות כלולים בעשרת הדברות. ורב סעדיה גאון פרשם באזהרות שלו שיסד לכל דבור ודיבור מצות התלויות בו. וכן כנגדן תמצא י"ד אלקי ישראל בספר ירמיה, לומר שאמ' להם ירמיה בגדתם באלקיכם ותשליכו את דבריו אחרי גויכם, דעו לכם שלא הייתם כדי ליגאל ממצרים בי"ד בניסן כ"א בזכותו של ישראל סבא, לקיים הבטחתו שהבטיחו הקב"ה, וזהו וירא ישראל את היד הגדולה, ואמ' רבותינו ישראל סבא, נחלקו בו חכמי ישראל, יש מהם אומ' ישראל סבא זה אברהם אבינו, ויש מהם אומ' זהו יעקב אבינו. וכן תמצא י"ד אלקים בי"ט פסוקים בחומש שיש בהם ג' אבות יחד, לומר שבזכות האבות נגאלו ממצרים. וכיון שראה המלך שלמה כוחן וחיבתן של אבות העולם, כיון בתפילתו וקבע י"ד שם שמי שמך לשם בדברי הימים. וכן בספר יהושע תמצא י"ד אלקי ישראל, אמר להם יהושע דעו שלא הייתם כדי ליגאל ממצרים [ו]ליכנס לארץ ישראל, אלא בזכות שתקבלו מלכותו עליכם, וזהו לשם ויאמר יהושע אל [כל] העם כה אמ' ה' אלקי ישראל בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכו'. ועוד האריך רבי יודא החסיד הרבה מאוד אבל אין פנאי להאריך כאן.
וס' ריבוא שנגאלו ממצרים, כנגדן יסדו ס' אותיות בצור ישראל, לומר לך שלא נגאלו כי אם בזכות שיקבלו את התורה שנתנה בששים אותיות של אלף בית במילוי, וכנגדן תמצא ששים מסכתות, לומר שכשם שקבלו מסיני תורה שבכתב, כך קבלו מסיני תורה שבעל פה שנתנה בס' מסכתות, וכנגדן תמצא ששים זרתות של מעלה בגן, לומר לך שלא נברא גן עדן אלא בשביל ההוגים בתורה שבכתב, שנתנה בס' אותיות ובתורה שבעל פה שנתנה בס' מסכתות, וכנגדן תמצא בחומש ששים תורה ותורות, וכנגדן תמצא ששים איברים בידים וששים איברים ברגלים, [שלא נבראו אלא] לעשות בהם דברי תורה וכן תמצא ס' עין במעשה בראשית עד יום הששי. עוד חיבר רבי החסיד הרבה מאוד אבל אין פנאי להאריך כאן והמוסיף ה' גואלינו ה' צבאות אינו אלא טועה. מיסודו של ה"ר אלעזר בן רבינו יב"ק זצ"ל. ומצאתי כתוב שר' מאיר שליח ציבור ז"ל הוסיף אותו פסוק גואלינו ה' צבאות שמו קדוש ישראל. וטעמו לפי שבפסוק ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ובניו וכו', ה' פעמים כתיב בו ישראל, וכתיב בו ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש, זהו אל הארון. וכנגדן, צריך לומר לשליח ציבור ה' פעמים ישראל בגשתו להתפלל ולבקש רחמים על ישראל, לכך הוסיף גואלינו כדי להשלים ה' פעמים ישראל. מפי רבי שמואל ב"ר קלונימוס. ועל כן תיקן רבי' מאיר ש"ץ לומר גואלינו ה' צבאות, ופסוק הוא בישעיה ואין אומ' אותו בשאר מקומות. וגם בשם ר' יעקב ב"ר מאיר שמעתי שאין לאומרו.
<h2>דף יג.</h2>
הקורא קרית שמע צריך שיכוון לבו לשמים, ומאריך באלף ובחית ובדלת שיכוין להמליכו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם ודיו. לא יחטוף בחית ולא בדלת, ויתן ריוח בין הדבקים שלא יחטוף לקרות אות אחת במקום שתים, או שתים במקום אחת, כגון בכל לבבך, על לבבך, בכל לבבכם, עשב בשדך, ואבדתם מהרה, על לבבכם, הכנף פתיל, אתכם מארץ, שמתוך חטיפתו לא יקרא אלא אחת כגון עלבבך וכיוצא בהם. ועוד צריך ליתן ריוח מן אותיות הללו ושננתם את, וקשרתם אותם, ולמדתם אותם, וראיתם אותו, וזכרתם את, ועשיתם את, שאם לא יעשה כן מתוך חטיפתו נמצא מחרף ומגדף, כגון ושמתם את וכיוצא בהם. ומשמיע לאזנו מה שמוציא מפיו. וצריך להתיז הזיין של תזכרו, לא יכרוך אחד ואהבת אלא מפסיק ביניהם, מפני שבשעה שבירך יעקב את בניו לפני מותו רצה לגלות להם קץ ונסתלק ממנו שכינה, ואמר יעקב לבניו שמא יש בכם פסול, ופתחו כולם ואמרו ביחד שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, והוא ענה אחריהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ועדיין בכמה מקומות אומרים קרית שמע בקול רם וברוך שם כבוד מלכותו בלחש. לפיכך מפסיק בין ה' אלוקינו ה' אחד לואהבת. ועוד, מפני שיש בקרית שמע רמ"ח תיבות כנגד רמ"ח איברים שבאדם, ואילו התיבות מן המנין, וכן א'מ'ן א-ל מלך נאמן שהוא על אותיות אמן גם מן המנין, ועל כן אין צריך לומר אמן, והאומר בכוונה קרית שמע פותחין לו שערי גן עדן, מפני שהוא הוראה מעולם.
<h2>דף יג:</h2>
תוספת. ברוך שם כבוד מלכותו תקנו לומר בלחישה על שם המדרש כשרצה יעקב אבינו לגלות את הקץ לבניו כדכתיב ויקרא יעקב אל בניו וגו' אשר יקרא אתכם באחרית הימים ודרשינן באחרית הימים באחרית ה' ימים שביקש לגלות את הקץ ונסתלקה רוח הקודש ממנו והתחיל יעקב לומר שמע, שמא יש בכם פסול בבני וכו', כדאיתא בפסחים, ואמרו לו בניו ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, וכיון ששמע כן התחיל לומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ותקנו להקדים פרשת שמע לוהיה אם שמוע, ופרשת אם שמוע לפרשת ויאמר, שפרשת שמע יש בה קבלת מלכות שמים שמע ישראל ה' כו'. והיינו שוים זו ברכת אהבה רבה ללמוד וללמד לשמור ולעשות. ללמוד, ודברת בם. ללמד, ושננתם לבניך. לשמור ולעשות, וקשרתם וכתבתם. והיה לויאמר שאין בה אלא עבודה בלבד מצות ציצית. והקורא צריך לכוין באותיות שלא יחלף כגון וחרה אף ה' בכם שלא יקרא בכ' ונמצא מחרף ומגדף. והקורא צריך לכוין לקריאה דכתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך. וצריך ליתן ריוח בין הדבקים כגון על לבבך וכו'. וצריך להשמיע לאזניו כדכ' שמע ישראל, וצריך להאריך בדלית ולא יחטוף בחית. ואני אשר בר' יעקב הלוי שמעתי מפי רבי אלעזר הדרשן ז"ל מאריכין באחד בדלית כנגד להמליכו בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם זהו שש פנים דכתיב שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו בשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף, ואין יעופף אלא שירה, ועוד שהקב"ה היה והווה ועתיד להיות.
שמ"ע עולה בגימ' קדוש. וכתי' אשר לא ידעוך אליך ירוצו ולקדוש ישראל שמע יקראו, בשביל קריאת שמע. שמע ישראל התחיל בש' ומסיים בד', והם אותיות של שד, מכאן שצריך אדם לאומרו על מטתו וינצל מן המזיקי', שהרי השם הקדוש מפסיק בין אותיות של שד, לפיכך לא יוכלו להזיק.
<h2>דף טז:</h2>
עלינו לשבח. לפי שיסדו בו אזכרת השם ויחוד השם, נהגו לאומרו אחר התפילה. ויהושע בן נון יסד אותו כשצר על יריחו ולכדה, וראה בה את אלילי העמים כי תוהו המה ומעשה תעתועים, והתחיל לומ' עלינו לשבח לאדון הכל לתת גדולה ליוצר בראשית שברא ישראל שנקראו ראשית, שנ' כביכורה בתאינה בראשיתה ראיתי את אבותיכם, והבדילנו מן הגוים לבלתי לכת אחרי התוהו אשר לא יועיל. ולא שמנו כמשפחות האדמה שכל אומה ואומה אינ' מאמנת באלהיו של חבירתה, כעניין שהוכיח הק' את ישראל מספר עריך היו אלהיך ישראל. שבעון שלא הורישו את אויביהם כמ' שנצטוו והורשתם את [כל] יושבי הארץ, ועברו על הציווי כמו שמוכיח בספר שופטים שלא הורישום, לכך למדו ממעשיהם שהושיבו אלוה אחר בכל עיר ועיר, כיון שראה יהושע ברוח הקדש שהיו ישראל עתידין להושיב אלוה אחר בכל עיר ועיר, יסד בשבח זה גנותו של אומות העולם, כדי שיוסרו ישראל לאחר זמן, כשרוצים לחטוא באלהי נכר ולא ילמדו ממעשה הגוים. שלא שם חלקינו כהם וגורלינו ככל המונם כפל מילה היה, ולמעלה מוסב, על לא שמנו כמשפחות האדמה שאין להם חלק באלקי ישראל, אבל ישראל הם חלקו וגורלו של הק', דכתיב כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. שהם משתחוים להבל וריק רמז על [ישו], שעתידין האומות לטעות אחריו. [וריק] גימ' [ישו]. ויש גורסי' להבל [ולריק] וה"ל גימט' [מחמט]. ואנו כורעים ומשתחוים ומודים לשון הודאה. שהוא נוטה שמים כדכת' נוטה שמים כיריעה. ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגובהי מרומים שכן נדרש בבריית' של שמות (ו)לכל ששה רקיעי' יש שיעור ומדה בין לגובהן בין לעוביין [כמו שדרשו רבותנו במסכת חגיגה, אבל רקיע שביעי שהוא עליון אין שיעור לגובהו] ובו שכינת כבודו ומושב יקרו של מלך מלכי המלכים ושכינת עוזו [בגובהי מרומים הוא]. כן מצאתי בסודות של הר' אליעזר מגרמייז שאסור לפרשו, אך צריך לחשוב ולהמליך ליוצר בראשית בד' רוחותיו כשאומ' ושכינת עוזו בגובהי מרומים. הוא אלקינו ואין עוד אחר. אעפ"י שמספר ערי האומות יש אלהיהם, אין בהם ממשות, שהרי אלקינו הוא אחד ושמו אחד. ואמת כי הוא מלכינו ואפס זולתו, כלומר אי' זולתו. ככתוב בתורתו וידעת וגו' כי ה' הוא אלקים וגו'. לכך נקט מקרא זו שהיו בהם עדיין בימי יהושע מאות' שקבלו התורה, שפתח הק' ז' רקיעי' וארץ והראה להם שאי' אלוה בעולם זולתי הוא בעצמו, והיינו כי ה' הוא אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, שפתח ז' רקיעים במתן תורה, עד כאן יסד יהושע וחתם שמו למפרע [מרוב ענוה שהיתה בו] הוא אלקינו ואנו שם שלא עלינו לשבח, היינו הושע, ולא חתם יהושע ביוד [כמו שקראו משה, כדכתי' ויקרא משה להושע בן נון יהושע, לפי] שמשה קרא לו אותו השם משום חשיבות שהיה בו. על כן נקוה לך ה' אלקינו שאין זולתך בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ובידך הכח להראות לנו בתפארת עוזך, להראות לנו פאר ושילום שכר לצדיקים העוסקין בתורה שנקראת עוז. להעביר גילולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון כעניין שנ' והאלילים כליל יחלוף. לתקן עולם במלכות שדי פתרון שדי לשון חוזק, כלומר אותו עולם חדש שיתחדש לימות המשיח יהיה חזק ותקיף, ולא יהיה חלש ועובר וכלה ברעה שנוהג עתה שכל עמל אדם לפיהו, ולעולם הבא לא יצטרכו להיות עמלים ויגיעים, שהרי הארץ מוציאה גלוסקאות בכל יום כמ' שאמ' הנביא פיסת בר בארץ, וזהו שיסדו במלכות שדי. כל בני בשר שלא יהא להם לב אבן להיות להוט אחר יצר הרע כמו שהיה עד עתה, כדכת' והסירותי את לב האבן מבשרכם, וזהו שיסד כל בני בשר יקראו בשמך. שהרי האלילים כליל יחלוף ולא יקראו אלא בשמו של הקב"ה, שנ' ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. להפנות אליך כל רשעי ארץ אז כשתסיר מהם לב האבן ותבער יצר הרע מן הארץ, יהיו פונים אליך כל הרשעי' שישובו בתשובה, ואז יכירו וידעו את שמך כל יושבי תבל, ולא יהיו פונים עוד אחרי האלילים. כי לך תכרע כל ברך ולא יכרעו עוד לבעלים. [תשבע] כל לשון, לך תשבע שלא יהו נשבעים עוד בשם האלילים, אך בשמך הגדול ישבעו באמת, ולא כאשר עד עתה כדכת' כי אם חי ה' ולא ישבעו לשקר. יקר יתנו כבוד יתנו. ויקבלו כולם את עול מלכותך ולא של האומות כדכת' ואשבור מוטות עולכם. ותמלוך עליהם מהרה כדכתי' ה' ימלוך לעולם ועד. כי המלכות שלך היא כעניין שנ' ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד, ה' מלך בעולם הזה ה' ימלוך לעולם הבא. ולעולמי עד תמלוך בכבוד שלא יהא ע"ז בעולם, שנ' ונשגב ה' לבדו ביום ההוא. מרבינו יהודא החסיד, יש מאנשי ישראל רבים שנוהגים לומר אל אל לא יושיע, לפי שהפסוק כך הוא בישעיה. ויש שאומ' לאל לא יושיע. וכל זה הבל הוא, אלא ללא יושיע, כי מעלינו לשבח עד תמלוך בכבוד לא תמצא בו [כי] אם ב"ן נ"ן תיבות והם מנין קנ"ב. וכן תמצא בישעיה מן האלילים כליל חלוף עד הארץ קנ"ב תיבות, ויהושע בן נון יסדו כשנכנסו לארץ וכבשו כרכים ומחוזות וראה יהושע עצבי הגוים מעשה הבל ידי אדם ויסד השבח זה. על כן כל ירא השם יזהר מלהוסיף ומלגרע תיבה ממה שיסדו לנו הקדמונים, כי הכל במדה של תיבות הוא. ויש מתלמידי החסיד שהיו אומ' משמו, שמן עלינו לשבח עד ככתוב בתורתך ה' ימלוך לעולם ועד ב"ן נו"ן תיבות. ואני בדקתי בטעמי סודי תפילות ולא מצאתי כן, אך הוא כתב שיש ב"ן נ"ן בעלינו לשבח, וכתב סוד גדול למה יסד ב"ן נ"ן תיבות. וכתב רבינו החסיד ז"ל שמן עלינו לשבח עד אין עוד נ"ד תיבות, וכן נ"ד תיבות מהנך יפה רעייתי עד ומום אין בך. וכן נ"ד פסוקי' בכל נבואת חבקוק. וכן נ"ד פרשיות בתורה כשמחלקין אתם ניצבים. וכן נ"ד תיבות בברכת יעקב כשבירך [בני] יוסף. וכן נ"ד תיבות במשלי מן בני לדברי הקשיבה עד מרע. וכן נ"ד תיבות מן שמע ישראל עם ברוך שם כמל"ו עד בשעריך. וכן עוד רבות מאוד חיבר רבי' הקדוש ז"ל כתב עליה כמ' קונטריסין ואין פנאי להאריך כאן.
<h2>דף יז.</h2>
אלקי נצור לשוני מרע כדאמ' מר בריה דרבינא בתר דמצלי, אמר הכי אלקי נצור לשוני מרע, כמו שמור לשוני מרע, על שם המקרא נצור לשונך מרע מדבר רע. ושפתותי מדבר מרמה, מלהיות אחד בפה ואחד בלב. ולמקללי נפשי תדום שלא אענם ואהי' כעלוב. נפשי כעפר לכל תהיה כמ' שכתוב ותשימי כארץ גיוך, כלומ' כמ' (שהעם) [שהעפר] דייש לכל, כך אני נידש שלא אזוח דעתי. עד יהיו לרצון אמרי פי. א"ר יוחנן בתחילת תפילה אמ' ה' שפתי תפתח, ובסוף יהיו לרצון אמרי פי. ומאי טעמ' תקנו ליה אחר תפילה, הואיל שאמ' דוד אחר י"ח מזמורים, והוא סוף המזמור השמים מספרי', שהוא מזמור י"ט, וברכת המינין אינ' בכלל י"ח ברכות, כדאמ' ביבנה תקנוה.
<h2>דף כא:</h2>
ותקנו לומר סדר קדושה בכל יום, ואפי' בשבתות וימים טובים, ואפילו בראש השנה ויום כיפורים, לפי שבזכות' ישראל ניצולין מדינה של גיהנם דכתיב צלמות ולא סדרים ואפילו אם יתחייב אדם לדינה [של] גיהנם, מצנן לו גיהנם של סדר קדושה, אם רגיל אדם לומ' בכוונת הלב. וכל ימי תמהתי על זה מה כחה של סדר קדושה שמצלת מדינ' של גיהנם משאר תפילה.
נקדש את שמך בעולם. נמצא בסודות של גאונים שאסור לספר משיתחיל שליח ציבור נקדש עד שיגמור כל הקדושה. עד הא-ל הקדוש יש שבעים ושתים תיבות, כנגד ע"ב שמות של שם המפורש, שהיו חקוקים על מטה האלקים. וזכר ליציאת מצרים, לקיים מה שנ' למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים, יסדו תיבת קדושה זאת בע"ב תיבות, זכר לקריעת ים סוף שנבקע בע"ב שמות של שם המפורש. וא"ת הא איכ' ע"ד תיבות, ויש להשיב, דאין אומ' כן כתוב, אלא ככתוב ע"י נביאך. וכן הללוי-ה אין למנות שתי תיבות, אלא אחת, והביא לי ראייה ממסכת סופרי' שתיבת הללוי-ה אינ' אלא תיבה אחת, ומחברת היא ומנויה עם שאר תיבות, שכתובי' ב' תיבות, ואינ' אלא אחת, כגו' שלהבתי-ה, במרחבי-ה. תוספת. ואני אשר ב"ר יעקב הלוי שמעתי מרבותי שיש כ"א תיבות מנקדש עד השם, כנגד כ"א מהאזינו [השמים] עד השם. וכן כ"א תיבות מחזון ישעיהו עד השם, כנגד שם של אהי-ה העולה כ"א, על כן אי' לומר כי אם ככתוב ולא כן כתוב.
ובא לציון גואל פסוק הוא בישעיה, לאותם ששבים פשע ופושעים וחוטאים ימותו במלחמה, דכתי' בחרב ימותו כל חוטאי עמי וגו', וסמיך ליה [ביום ההוא] אקים סוכת דוד הנופלת וגו'. רוחי אשר עליך כדכת' ואת רוחי אתן בקרבכם. ומפי זרעך יש שקורין מפי זרעך ומדלגין הוי"ו, וטעות הוא בידם שהרי פסוק מלא הוא בישעיה. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל מפורש בבראשית רבא בפרשת וירא אליו ובפסיקתא דהחודש, ועוד מפורש בבראשית רבא בפר' ויצא יעקב יושב תהילות ישראל ישראל סבא. בשוחר טוב במזמור למנצח על איילת השחר ר' שמואל בשם ר' חנינא אמ' כל תהילה [ותהילה] שישראל מקלסין להק' הרי הוא יושב למעלה מן הקילוס, מה טעם ומרומם על כל ברכה ותהילה. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמ' כתי' וירא ה' אליו באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל, ישב כתי', בא אברהם לעמוד, אמ' לו הק' שב אתה, וסימן לבניך שבשעה שישראל נכנסי' לבתי כנסיות ולבתי מדרשות וקוראים את שמי מתפללים הן ויושבין וכבודי יעמוד ביניהם, מה טעם אלקים נצב בעדת א-ל. ר' חגי בשם ר' יצחק אלקים עומד אין כתיב כאן, אלא נצב, זש"ה והיה טרם יקראו ואני אשמע. ואתה קדוש יושב תהילות אגב (זהו הוצרך) [דהוצרך] לפסוק וקרא זה אל זה ואמ' ק' ק' ק' סמך אצלו ואתה קדוש. ומקבלין דין מדין, מן דין תרגום, והאומ' מדין טועה. קדיש בשמי' מרומא כו' הוא תרגומ' של ק' ק' ק', קדיש בעלם עלמיא כן תרגם יונתן והאומר קדיש לעלמי עלמיא טועה. שנשמור חוקך נחיה ונזכה ולא גרסינן כדי שנזכה, דהא אמ' בפרקי אבות אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים כו'. שחייב אדם לעבוד ליוצרו מאהבה, ויבטח על יוצרו אפילו לא יצפה לקבול שכר, חלילה (לא) [לו] מעשות לקפח שכר כל בריה. ברוך הגבר אשר יבטח בה' ולא יבטח באדם שהיום כאן ולמחר בקבר. בטחו בה' עדי עד שהרי קיים הוא ולעולמי עד, אם לא יפרע לאדם שכר בעולם הזה, יצפה לשכר בעולם הבא, שהרי חי וקיים הוא לעולם ועד. ונשתנ' מדת הק' ממדת בשר ודם [שמידת בשר ודם] ממהר לפרוע לחבירו שדואג מן המיתה, אבל הק' שהו' חי וקים לעולם, אם לא יפרע בעולם הזה יש בידו כח לעולם הבא לפרוע לו.
תפילת השחר ותפילת הערב כנגד תמידין תקנו כן [כ"ו ב'], ואמרינ' יזכור כל מנחותיך ועולתך הם התמידין ומנחתם. וסדר קדוש' חיוב לאומרה [דאמרי'] האידנא לא קאים עלמא אלא אסדר קדושה, לפי שהראשונים היה תורתן קבע ומלאכתן עראי, ובכל יום לאחר תפילה היו דורשין ברבים, ואחר סיום היו אומ' ואתה קדוש וכל סדר קדושה וקדיש ונפטרים, לפיכך הראשונים קבעו לאומרו בכל יום, ולפי שהיו הראשונים מתרגמין ומפרשין למשמיעים, מנהג(י)ם נהגנו גם עתה. ונ"ל שאילו ג' קדושות שאנו אומרים בתפילת יוצר ובעמידה ובסדר קדושה כנגד ג"פ קדוש' שאמ' למעלה תקנום, ואומ' קדיש שלישי ונפטרים. וגם י"ל כנגד ג' כתות תקנום, דאמ' רב חננאל אמ' רב ג' כתות של מלאכי השרת אומ' שירה בכל יום, אחת אומ' קדוש, ואחת אומ' ק"ק, ואחת אומרי' ק' ק' ק', וכנגד אילו ג' [קדושות] תיקנום.
בתשובת הגאונים מצאתי בשעת השמד גזרו שלא לומ' קדושה בכל יום, לפי שהמינין הלשינו על ישראל ואמרו לפני המלך למה זה אינך מוחה ביהודי' שמדמין עצמם למלאכי השרת בתפילות, שאומ' קדושה בכל יום שכתו' בה נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישי' אות' בשמי מרום, [וזו] היא חרפה גדולה, שמדמין עצמן למלאכי השרת, מיד גזר עליהם שלא לומר קדושה, והושיב עליהם שומרים עד גמר תפילה, וכשהיו שומרים פונים לדרכם, היו אומרים קדושה אעפ"י שלא במקומה, וכיון שמת אותו המלך ישתחקו עצמותיו, נתבטלה הגזירה. ועל שם הנס שנתבטלה הגזירה, יסדו סדר קדושה בסוף התפילה, וקבעו בה ענייני קדושה שבעמידה ק' ק' ק' וכו'.
ומה שנוהג ש"ץ לומר ונטלתני רוח ושאר עניות כמו ותשאני רוח וכגון ומקבלין דין מן דין ואמרין, כנגד קדושה שבעמידה, שנוהג ש"צ לענות בו לעומתם ברוך יאמרו וכגו' ובדברי קדשך כתוב לאמור.
<h2>דף כז:</h2>
תפילת ערבית אמרינן אין לה קבע לחובה אלא רשות, ורבא הוא פסיק דרשות, והכי הילכתא. ואחרונים שקבעו תפילת ערבית שהוא י"ח ברכות אחר קריאת שמע של ערבית לא שיהא חובה, שהרי אי' לה קבע לאומרו לא באמצע ולא בסוף, אלא משום דר' יוחנן איזהו בן העולם הבא הסומך גאולה לתפילה של ערבית שהוא גאל ישראל והשכיבנו לתפילת ערבית, לפיכך קבעו הכי. וקדיש שקבעו בין גאולה לתפילה, להודיע שאינה חובה התפילה, כי הקדיש לסיום ברכות של קרית שמע הוא שהם חובה, שאם היה תפילה זו חובה אחר גאולה, לא היה מפסיק בקדיש בנתיים. ואח"כ אומר לאחר תפילה קדיש, כדי לסיים בתפילה בשבחו של מקום.
<h2>דף כח:</h2>
ותקנו להתפלל בכל יום י"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות בק"ש. וביבנה תקנו ברכת המינים כנגד אח"ד שבק"ש, וכולן י"ט הן. טעם אחר בבראשי' רבא י"ח פעמים מזכיר האבות בתורה, וכנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות בתפילה, וא"ת י"ט הן, והנה ה' נצב אינו מן המניין, וא"ת י"ז הן, ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מהן. בויקרא רבא בפרש' קמיית' א"ר שמואל ב"ר נחמן בשם ר' נתן י"ח ציווים כתובים בפרשת משכן שיני מואתו אהליאב עד סוף הספר, כנגד י"ח חליות שבשדרה כנגדן קבעו חכמים י"ח ברכות שבתפיל[ה], וכנגד י"ח אזכרות בהבו לה' בני אלים. ובשוחר טוב כנגד יענך ה' ביום צרה, [שיש י"ח מזמורים עד אותו מזמור ואם תאמר י"ט הן הרי בתפיל' החול י"ט ברכות עם מצמיח קרן ישועה, י"ח ברכות כנגד י"ח מזמורים מראש תהילים עד יענך ה'], ולמה רגשו גוים אינו מן המניין, שאינו מזמור בפני עצמו. וברכת המינין אינה מן המניין דביבנה תקנוה, ולא ניתקנה עם האחרות.
ברוך אתה ה' אלקינו ואלקי אבותינו אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב כדי להזכיר שמותן של אבות, דאמ' מר [מגילה יז:] מניין שאמ' אבות שנ' הבו לה' בני אלים. הא-ל הגדול על שם אברהם [שנא'] ואעשך לגוי גדול, כלומר, גוי של הא-ל הגדול הגבור והנורא והרי גדולתו נראין עליו תמיד, ועל ידי אבות הראשונים נודעו תחילה, שנ' ויתהלכו מגוי אל גוי לא הניח לאיש לעושקם, ועוד היום הזה לא הניח לבניהם שה פזורה אומה יחידה בין שבעים אומות, ובגדולתו ובגבורתו ובנוראותיו מגין עליהם לאמיתן, והרי הוא להם צינה וסוחרה, ובכן חזרה עטרה ליושנה. וקבעו בה א-ל עליון לפי שנתברך א-ל עליון על ידו, וגם הוא נתברך בא-ל עליון ברוך אברהם לא-ל עליון, וברוך א-ל עליון קונה שמים וארץ. ולכך קבעו בה קונה הכל גומל חסדים טובי' דרשינ' כל אורחת ה' חסד ואמת לנוצרי בריתו ועדותיו מי נוצר בריתו, אברהם על המילה. וראשי תורה ואמצעיתה וסופה חסד, וירא אליו ה' שביקרו ביקור חולים ועמד עליו, וכיון שראהו אברהם עומד רצה לעמוד מפניו, עד שאמר לו שב ואל תצטער, אמ' לפניו רבונו של עולם וכי דין הוא שאהיה יושב ואתה עומד, א"ל אל תתמה שהרי עתידין בניך בני ארבע וחמש שנים, עתידין לישב על הספר ואני עומד עליהם שנ' אלקים נצב בעדת א-ל, מיד עמד וקילס להק', שנ' ותתן לי מגן ישעך שעזרתני נגד המלכים וימינך תסעדני, שאתה אחזת במילה ואני קוצץ, שנ' אשר כרת את אברהם ברית. וענוותך תרביני שאני יושב ואתה עומד כדי שגמל לו הק' החסדים טובים לאברהם. הג"ה. תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם אשר נשבעת לאבותי' מימי קדם. למה אנו אמ' אמת ביעקב וחסד באברהם, בשעה שעקד אברהם את יצחק בנו על גבי המזבח, ולקח המאכלת לשוחטו, אמ' לו הק' אל תשלח ידך אל הנער, א"ל אברהם אניחנו שהרי צויתני לעוקדו ולשחטו לפניך, ועכשיו מטריחך לבראות יצחק אחר שיקרא בו זרע מאותו יצחק, שהרי דברך לא ישוב ריקם שאמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, אמר לו הק' אני מצוך [שאפילו] שום מום ושום רמז לשחיטה לא תעשה לו, זהו ששנה אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה, שהזהירו שלא לעשות לו מום. השיבו אברהם שלא יניחנו עולמית, אם לא ישבע לו, שבשעה שיחטיאו בניו לפניו שיזכור להם עקידת יצחק ויכפר עונותיהם [וכן עשה מיד נשבע לו], וזהו, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. כך מפורש במדרש ר' תנחומא. אחר השבועה נתחרט אברהם אבינו שלא יפה עשה על שהשביע [את] אדונו, ובשעה שיבקשו בניו מחילה, היאך יבקשו ממנו על ידי השבועה, כלום יש עבד שמשביע אדונו ואומ' לו עשה לי דבר זה למחילה בשבועה שנשבעת לי. אמ' לפניו רבונו של עולם לא נאה לבניי שבשעה שיצטרכו בניי שישביעוך בשבועה, שאתה הוא רבם והם עבדיך ואתה הוא אביהם והם בניך, אלא עשה עמי חסד בעבור שמך הגדול שנ' כל ארחות ה' חסד. ותן לי ערב בדבר זה שאוכל לדבר ולשאל כל צרכי, ואיני צריך לערב יותר ממך, ולא אשאלך בשבועה, וזהו [ה]חסד שתעשה עמי שהרי מדין נפטרת ממני, שעשית מה ששאלתי לך שנשבעת לי ואני לא שאלתי ממך אלא השבועה, אמ' לו הקב"ה עכשיו אעשה לך לפנים משורת הדין, ואתן לך ערב והא לך חותמי בערבות שהרי חותמו של הק' אמת, שנ' וה' אלקים אמת, ולפי שנתן חותמו ביד ישראל שהן נתבעין מן הערב תחילה, לכך נאמ' אמת גבי יעקב, שהרי על שמו נקראי' [שנא'] בית יעקב. ולפי שעשה חסד עם אברהם לעשות [לו] לפנים משורת הדין, נאמר חסד גבי אברהם, דכתי' תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו. הה"ד קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת, באותן שיהו מזכירין לפניו אמת שנתן לאברהם בערבות, והוא חותמו בכמה מקומות הק' נקר' אמת, שנ' ואמת ה' לעולם. ע"כ תוספת. וזוכר חסדי אבות כד"א ה' יראה לו, יהי רצון בשעה שיהו באים בניו של [יצחק לידי] עבירות מעשים, תהא נזכרת לפניו אותה עקידה, ותמלא עליהם רחמים, ואומר ברוגז רחם תזכור, כמו אברהם תזכור, שהרי רחם עולה בגי' למניין אברהם. וקבעו בה ומביא גואל לבני בניהם וכו', לפי שאבות העולם מתפללים על הגאולה, כי הא דאליהו הוה שכיח במתיבתא דר' כו' עד ואוקימהו לכולהו בהדי הדדי ודחקי שעתא ואתי משיחא בלא זימנא. ולפי שמעשים הללו על ידי אברהם נעשו, קבעו וסדרו בהן את שבחיו, יחשב כמי שמזכיר על כל דבר ודבר [שמו של] אברהם. ודוגמא והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני, למען ה' מבעי לי', אלא למען אברהם שקראך אדון, הרי כשרוצה להזכיר שמו מזכיר שבחו, לכך סדרו כל זה, שהרי שבחו של אברהם הוא מונה, והכל מעין אברהם, כדאמ' סדר של (אברהם) [הבדלות] הוא מונה.
אתה חונן לפני כל הברכות, לפי שכל אדם שאין בו דעת אסור להקריב. בפר' במ' בהמה יוצאה, והתוית תיו שמואל אמ' תמה זכות אבות ור' יוחנן אמ' תחון זכות אבות, ומשמע מפי' רש"י דשמואל ארשעים קאי, ור' יוחנן אצדיקים, ולא פליגי, ותמיהני, דהא התם בסמוך מפרש ר' יוחנן דמימי חזקיה תמה זכות אבות, דכתיב למרבה המשרה וגו' עד קנאת ה' צבאות תעשה זאת. אלא בזכות אבות משמע דאין חילוק בין צדיקים [בין] לרשעים, אלא כולהו אמוראים אצדיקים קאמ', ושמואל הכי קאמ' יחזקאל הנביא לצדיקים שבימיו, תמה זכות אבות אפילו לצדיקים אחרים, ואעפי"כ כדיי אתם שתיושעו בזכות עצמיכם. ור' יוחנן אמר תחון זכות אבות, אעפ"י שאחרי' אפי' לצדיקים תמה. והכי נמי מוכח מ(ד)דריש ריש לקיש ור' שמואל ב"ר נחמני מיירי התם בצדיקים, אבל כולי עלמא דתמה זכות אבות, ואם כן היכי מצלינ' האידנא בזכות אבות. ונ"ל דסמכו אהא דאשכחן בויקרא רבא בסוף פרש' טובא אמוראי דאמרי התם תמה זכות אבות עד ר' אחא אמ' לעולם זכות אבות ואמהות קיימת, שנ' כי א-ל רחום ה' אלקיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך אשר נשבע להם. אפרים יליכ"ה. שלום רב ד' שלומות הן כנגד ד' רוחות העולם.
אתה חונן א"ר אמי גדולה דיעה שניתנה בתחילת ברכה של חול, והיא אתה חונן [לג.], ויסוד הוא דקאמר בסיפרי ויחונך הדעת. ואנו מבקשים שיחוננו בדעת בבינה ובהשכל לעבוד אות' בלב שלם, ולהבן לשאל צורכינו ולהשכיל באמיתו ולשוב אליו. והחזירנו בתשובה שלימה לפניך שנעשה תשובה כהוגן, ולא כאנשי ננוה שעשו תשובה שלא כהוגן. הרוצה בתשובה שמכריז ואומ' שובו בני אדם. [רפאינו ה' ונרפא אע"פ שיסדו ברכת רפואה בברכה שמינית אין לשאול צרכיו אלא בשומע תפילה]. והעלה רפואה שלימה שלא נצטרך לרופא בשר ודם. רפאינו ה' ונרפא. שימו על לב אנשי צרפת ואיי הים, ששקר בימינכם ובשמאלכם, שאתם בודים מלבבכם [ומוסיפים] כמ' וכמה תיבות בתפילתכם, אשר לא עלתה על לבם של חסידים הראשונים שתקנו לנו [התפילות] במקום קרבנות, וכל ברכה ותפילה שתקנו, הכל היה במשקל ובמדה באותיות ובתיבות, שאם לא כן, אז היה ח"ו לתקן תפילתינו כעין זמר של הגוים הערילים, על כן שימו לבבכם ואל תוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה, להוסיף ולגרוע תיבות ואותיות בתפילתכם, כי שמעתי אומ' שאתם מוסיפים תיבות הרבה בברכה זו. יש מכם אומ' [רפאנו ה' אלקינו, וזהו טעות גמור, שהרי פסוק מלא הוא בירמיה] רפאיני ה' וארפא. ועוד יש מכם שאומ' והעלה רפואה שלימה לכל מכותינו ולכל תחלואי', גם בזה ניצנצה רוח עיועים, לפי שמצאתם בפסוק הסולח לכל עונינו הרופא לכל תחלואינו, כי זה הבל ורעות רוח, שהרי כתב רבינו החסיד, שאין בברכת רפאינו כי אם כ"ז תיבות וק"ן אותיות, כ"ז תיבות כנגד כ"ז תיבות בפסוק ויאמר אם שמוע תשמע עד כי אני ה' רופאיך, וכנגד כ"ז אותיות באלפא ביתא עם הכפולים, לומר לך, אם כן תשמור התורה שניתנה בכ"ז אותיות אז אני ה' רופאיך, ה-ו-י'-ה' שם המיוחד הוא מוצא ממנו שם אחד, שהוא כ"ז אותיות ובו ריפא אלישע את המים, ואף משה רבינו ריפא בו את מי המרה, על כן סמך למי מרה כי אני ה' רופאיך. וכ"ז אותיות בפסוק הרופא לכל תחלואי(נו)[כי], וכן תמצא כ"ז סמכי"ן בהלל, וכן תמצא [כ"ז י'] בפרשת ציצית, וכן תמצא כ"ז ה' בפרשת קדושים תהיו, וכן תמצא כ"ז חקים במשנה תורה, וכן תמצא כ"ז קו"ף מבראשית עד ברא אלקים לעשות, וכן תמצא כ"ז נון בק"ש, וכן תמצא כ"ז תוי"ן בתהילה לדוד, וכן תמצא בחומש כ"ז פסוקים שסופן ה' אלקיכם, וכן תמצא כ"ז דורות מבריאת עולם עד שנכנסו לארץ, וכן תמצא כ"ז אלקי ישראל בתורה ובנביאים. וברך את שנתינו גרסינ' ולא שנותינו. ומלכות זדון כדכתי' ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזביהם יכלו. פושעים הם מלכות זדון, וחטאים הם המינים, ועוזביהם הם המשומדים. למשומדים אל תהא תקוה [ברכה זו ביבנה תקנוה לפי שרבו המשומדים ויסדו לקללם בכל יום] שלא תהא להם תקוה, שלא יהו חשובים, ולא ילשינו על ישראל, שאין דיבור של עני נשמע כדיבור של עשיר. ולירושלים עירך ברחמים תשוב, כעניין שנ' ושבתי לירושלים ברחמים וגו'. בבניין עולם כעניין שנ' לא יוסיף לבא בך [עוד] ערל וטמא. רצה, ואישי ישראל ותפילתם באהבה תקבל ברצון, לא גרסי' מהרה, דהא על נשמת צדיקים שמקריב מיכאל בכל יום על מזבח של מעלה נתייסדה תפילה זו, כמו שמצינו באגדה דעשרה [הרוגי] מלוכה כשעלה ר' ישמעאל לרקיע מצא מיכאל המלאך מקטיר על המזבח, ואמ' לו ר' ישמעאל וכי יש מזבח למעלה, אמ' לו הן, אמ' לו ומה אתה מקריב עליו, א"ל נשמת צדיקים וכו', לכך ביטל רבינו הלוי לומר מהרה.
<h2>דף כט:</h2>
ובראש חודש ערבית ושחרית ומנחה מזכירין יעל' ויבוא, והיכא דטעה ש"צ ולא אידכר ראש חודש שחרית אין מחזירין אותו, שהרי תפילת המוספין לפניו, ודווקא ש"צ מפני טורח ציבור, אבל יחיד חוזר ומצלי. והיכא דטעה יחיד ולא אידכר ראש חודש בין שחרית בין במוסף בין במנחה הדר ומצלי, בין איתיה לישליחא דציבורא דאזיל יחיד ומכוין דעתיה.
והוא רחום יש אומ' שלשה גאוני עולם יסדוהו, ר' אמיתי, ור' שפטיה, ור' יוספיה, אשר הגלם טיטוס הרשע עם שאר הגולה אשר הגלתה מירושלים, והאריכו ימים ושנים אחר החורבן, ולאחר ימים נפגר טיטוס הרשע בתחלואים רעים, ולא עמד לרומי מלך עד לאחר כמה שנים כמ' שנמצא בספר יוסיפון, בשנת עשרין ושמונה לחורבן קם עלמא בלא מלכ', וכיון שפסקה יראת מלכות עמדו צרים וחדשו גזרות רעות ומשונות על ישראל, ועמדו אילו שלשה עמודי עולם ויסדו והוא רחום. אחד מהם יסד עד אנא מלך, והשיני יסד מאנא עד אין כמוך, והשלישי יסד מאין כמוך עד סופו. וכתבו כתבים ושלחו בכל הגולה לאומרו בכוונת הלב ביום קריאת התורה באסיפת עם, לכך נהגו לכותבו בגוילין כעניין מגילת אסתר. ע"א כשחרב טיטוס הרשע את הבית מילא שלש ספינות אנשי' ונשים ונתנם בלא רב החובל, ושלח הקב"ה רוח סערה, והשליכם ליבשה בשלש מלכיות, ספינה אחת באתה בארץ שנויא, והשיני בארץ אנצילייא, והשלישי בארץ אפריקיא. והיו ביניהם שלשה חכמים וצדיקים וזקינים, ועלו שלשתם מירכתי ספינה לחלות המלך אפריקיא שיתן להם רשות לשבת בארצו, ואמ' להם המלך מאיין אתם ומאיזה אומה אתם, אמרו לו יהודים אנחנו ומזרעו של אברהם אבינו, אמר להם אם מזרעו של אברהם אתם יבחנו דבריכם, אם תצאו להנצל מן האור כמו שנוצל אברהם מאור כשדים, קחו אחד מכם ויבחן באור, אם ינצל אמלא כל משאלותיכם, ואתנו תשבו והארץ תסחרו, וכיון ששמעו כך נשתנו זיו פניהם, ושאלו ממנו זמן שלשה ימים, נתן להם זמן, וציוה לאוסרם בבית המשמר, עמדו בתפילה ובתחנונים, ויסד אחד מהם והוא רחום עד אנא מלך, וביום השיני יסד השיני מאנא עד אין כמוך, וביום השלישי יסד השלישי מאין כמוך עד סופו. וכיון שהגיע יום השלישי היו שואלים זה לזה, מה חלמת באילו ג' לילות, ענה אחד מהם ואמ' בכל אותן ג' לילות הללו הייתי קורא בחלומי כי תלך במו אש לא תכוה, כיון ששמעו כך שמחו שמחה גדולה, ואמרו זה לזה אתה תינצל מן האש, ובשורה היא לך שלא יגע בך האור להזיקך, חזרו לפני המלך והשליך בעל החלום באורו, והצילו הק' ית' שמו ויצא שלם והושיבם המלך במיטב ארצו וירבו בה מאוד מאוד.
למנצח על השמינית. כלי זמר שיש לו ח' נימין ושמו שמינית. אומלל נשחת. אשחה אלחלח. עששה לשון אורה ועששית. עתקה נתיישנה עיניי בהכיית אור. בכל צורריי בשביל צרותיי. ישובו יבושו. מהו [ישובו] יבושו שני פעמים, אמר ר' יוחנן לעתיד לבא הק' דן את הרשעים של אומות העולם ומחייבין אותם לגיהנם, ומתרעמים עליו, והק' מזהירם וחוזר ומראה גליונין שלהם, ודן אותם ומתחייבין, והוא מחזירם לגהנם, הרי בושה כלימה כפולה. ר' שמואל בר' נחמוני אומ' לעתיד [לבא] כל אומה קורא לאלהיה, ואין עונין, וחוזרין וקוראין להק' אמ' להם אילו קראתם אותי תחילה הייתי עונה אתכם, עכשיו עשיתם ע"ז עיקר ואותי טפל איני עונה, שנ' ישוועו ואין מושיע, זו ע"ז, ואח"כ אל ה' ולא ענם, לכך נאמר ישובו ויבושו. מפי רבי' קלונימוס איש רומי. ה' אלקי ישראל פי' החסיד ר' אלעזר מוורכהים שתפילה זו חזקיה מלך יודא, יסדה באות' הלילה שעמד סנחרב וחילו בנוב עיר הכהנים, והיה בדעתו להחריב את ירושלים למחרתו, והיתה צרה גדולה לחזקיה ועלה בבית המקדש ונתעטף בטליתו, ויסד תפילה זו, ובתוכה הורמז חזקיה למפרע שלא יבינו שהוא יסדה, ודרך ענוה גדולה הייתה, ולמד ממשה רבי' שיסד מזמור שיר ליום השבת, והפסיק ליום בנתיים, מרוב ענוה שהיית' בו שלא יבינו מי יסדה, וכן למד מיהושע שיסד עלינו לשבח, וחתם שמו למפרע מרוב ענוה שהיתה בו, הוא אלקי', ואנו כורעים, שלא שם, עלינו לשבח, הרי הושע. אף כאן חזקיה חתם בראש חרוזות [למפרע שלא כסדר מרוב ענוה שהיתה בו], חוסה, זרים, קולינו, ה' אלקי, הבט. הרי חזקיה. ואנחנו לא נדע מה נעשה. על חטאתינו. כי עליך עינינו, תלוייות לעשות בקשותינו. והר"ר שמואל פי', כי, זה אינו אלא [משמש] בלשון אלא. והכי פי', ואנחנו לא נדע מה נעשה מרוב עונינו, אלא עינינו תלויות לך להורות לנו מה נעשה. [זכור רחמיך וחסדיך שהרי אליך ענינו, ומקוים אנו לרחמיך וחסדיך שהם מעולם. אל תזכור לנו עוונות ראשונים, אלא] מהר יקדמונו, לרחם אותנו, כי דלונו מאוד בגלות, לשון דלות כמ' וידל ישראל. [הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כו' לפי שאנו בגלות עינינו תלויות בך ולעשות צרכינו, כעיני עבד שמקוה ליד אדוניו לקבל פרס. עד שיחוננו, עד שיעשה בקשתינו. חונינו ה' כי רב שבענו בוז. שהיינו בגולה ללעג ולביזה]. ברוגז רחם תזכור. רח"ם בגימ' אברהם. ע"א רחם רמ"ח אברים שבנו. עזרינו אלקי ישעינו בגלותינו. והצילנו וכפר על חטאתינו שהגלות מכפרת על עוונותיה' של ישראל.
קדיש. לכך אומ' קדיש זה לסיום תפילת יוצר, ובשביל שהצריכו לקדיש הקדימו לפסוקים הללו, ואנחנו לא נדע, זכור רחמיך, שאין אומ' קדיש רק שיאמ' לפניו פסוקים, דמוכח בפירקי ר' אליעזר שלעתיד לאחר שמגלה הק' טעמי תורה עומד זרובבל בן שלתיאל ויאמר קדיש. וכן כל מקום שתמצא שהוצרכו חכמים לסדר קדושה הקדימו פסוקי'. כגון במה מדליקין א"ר אלעזר א"ר חנינא כל בנייך למודי ה' יהי שלום בחילך כו', ואחריה תקנו קדיש לסיום תפילה. וכן באין כאלקינו. וכן בסוף פרקי' אבות ר' חנניא בן עקשיא [או' כו' ה' חפץ למען צדקו וכו']. מיסוד הר"ר אלעזר בן הר"ר [יהודה ב"ר] קלונימוס. א-ל ארך אפים תקנו לומר בשיני ובחמישי, לפי שיום דין הוא, ועסוקים בדיני ממונות, הרבו תחנונים פן יעוותו בדין שלא כרצונם ובידיעתם. ונוטל ס"ת וקורא כהן ולוי ישראל, כנגד אברהם יצחק ויעקב. ברוך שנתן תורה. תמצא בה מ' תיבות כנגד מ' יום שעמד משה בהר לקבל התורה, והמוסיף עליהם פסוקים אחרים אינו אלא טועה, כגו' ואתם הדבקי'.
<h2>דף לא.</h2>
[ויחשביה עלי לשיכורה, מיכאן לשיכור שאסור להתפלל. ואני אשר ב"ר יעקב הלוי מאוזנברוגא שמעתי מפי ה"ר אלעזר הדרשן זצ"ל שיכור אל יתפלל, אבל שתוי יתפלל, רמז מן הפסוק ראשי תיבות שפתי, תפתח, ופי, יגיד, שתוי].
<h2>דף לב.</h2>
[ירושלמי ר' יהושע בן לוי אומר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבבת עינו ר' יונה רקיק וחייף ברגליה. מכאן נהגו העם הרוקקין בבית הכנסת לישוף ברגליהם על הריצפה. כתב רבינו אלעזר בשם החסיד ז"ל כשיתחיל שליח ציבור ישתבח יאמר... כדי שיכינו העם לתפילה ויכוונו לתפילתם, ויתפללו עם שליח ציבור. שוב חברתי מספר ישן על זה — אנשי כנסת הגדולה תקנו כל הברכות כולם ותיקנו ברוך שאמר לקמיה פסוקי דזמרה וברכת ישתבח לבתרייהו, כי היכי דתיקון נמי בהלל כדכתבו לעיל. ובתר ישתבח תקנו תיקון קדיש, משום פסוקי דזמרה, דהכי תקון בתר כולהו פסוקי ובתר כולהו דרשות. ותקינו בלשון ארמית בלשון שמספרים בבבל לאחר שגלו לבבל כדי שיבינו עמי הארצות שאין מבינים בלשון עברי ויענו אמן, משום דכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו מובטח לו שהוא בן העולם הבא, אבל כל שאר תפלה תקנו בלשון הקודש כדי שיבינו מלאכי השרת ויסייעו להתפלל על ישראל, לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמית. מדברי כולן נלמד שבשביל שאר דברים שבין אדם לחברו אסור להפסיק ולא בין פסוקי דזימרה לישתבח ולא בין קדיש ליוצר. ואומר אני דצורכי אלמנה ויתום כצרכי ציבור ועני נינהו. אבל בין פריסת שמע לאהבה רבה משמע דיכול להפסיק טפי משום איניש דעלמא. ותמיהני שלא ראיתי שאפילו משום ציבור ועני ויתום ואלמנה מפסיקים בין יוצר אור לאהבה רבה זולתי למאחרים לבא לבית הכנסת, בשביל שלא שמעו קדושה שביוצר אור. וכתוב בסדר רב עמרם גאון דאסור לאישתעויי בין ישתבח ליוצר אור, משום דלעולם יסדיר אדם שבחו של הקב"ה ואחר כך יתפלל, לפיכך סומך תפילת יוצר לישתבח שאומר בה אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו וכו' שהיא תפלה, ואחר כך תפילת יוצר שסומך גאולה לתפילה. ראיתי בסידור רבינו שלמה בר' יצחק ובתשובת הגאונים דקאמרינן דאסור לאשתעויי בין ישתבח לברכת שמע, הני מילי דלאו צורכי ציבור נינהו, או לצורך עני המתפרנס מן הציבור, אבל משום הני ליכא איסורא אלא בתר הכי ואומר קדיש. ולפי דעתי אפילו בתר הכי נמי מותר להפסיק בתר קדיש כי מלפני קדיש, כי טעמא דכתבו, וכן ראיתי במגנצא אני אפרים הצעיר].
ברוך שאמר. י"ד ברוך יש בשבח זה, כנגד י"ד ויאמר שמבראשית עד זה ספר תולדות אדם, שהוא גמר פרש' בראשית, לפי, שעיקר שבח זה מדבר ביצירת בראשית, לכך קבעו ברכה על כל אמירה ואמירה [של הקב"ה במעשה בראשית]. ויש מאמרות של חול בפרשת בראשית ואינם מן המנין, כגו' ויאמר האדם זאת הפעם, וכיוצא בו. לכך קבעו [חכמים] הראשוני' תחילת השבח זה בתיבת ברוך המתחלת בב', כנגד התורה המתחלת בב', שנ' בראשית ברא אלקים. בברוך שאמר תמצא פ"ז תיבות, כנגד ראשו כתם פז. לאחר שהעמדנו העולם על התורה ועל העבודה, אנו מברכים למי שאמר והיה העולם, כענין שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. ברוך אומר ועושה מעשה בראשית הם המאורות שמתחדשים בכל יום [ויום] כדדרשינן [באגדה לעושה אורים גדולים כי לעולם חסדו, על שם שמתחדשים בכל יום כמו שנעשו בששת ימי בראשית]. לכך קורי' אותם גדולים. ברוך אומר ועושה מאחר שנתחלנו לברכו על זה אנו מברכין אותו על שאר מדותיו. שהוא גוזר ומקיים ומרחם על הארץ ומרחם על הבריות, שאע"ג שהוא גוזר בראש השנה שיהיו גשמי שנה מועטים מפני עון הבריות, כשהוא מתמלא רחמים עליהם אח"כ, להחזיר גזירתו אי אפשר, אלא מורידן בזמנם לצורכ', ואם כן מקיים גזירותיו ומרחם על הארץ ועל הבריות. ברוך משלם שכר טוב ליראיו, אף ברכה זו נתקנה מעין יצירת מעשה בראשית על [שם] האור הגדול שנברא ביום ראשון, וצפה הק' ברשעים ואמר אינם ראויים לאור הגדול וטוב כזה, והצפינו תחת כסא הכבוד לשילום שכר לצדיקים לעתיד לבא. והיינו שיסדו ביוצר מאורות, מאורות נתן סביבות עוזו, ופרכינן והלא מאורות נתונים ברקיע, אלא זהו אור של צדיקים לעתיד לבא. והיינו שיסד וראוהו אדון כי טוב והצפינו לנו חלק לקח טוב, אור צדיקים ישלם בטוב, והיינו שיסדו ברוך משלם שכר טוב, [לא הוצרך להזכיר טוב] אלא רמז על התורה שנקרא טוב, שנא' כי לקח טוב נתתי לכם וגו'. ורמז בשביל התורה שנקרא' טוב שעוסקים צדיקים בה, לעתיד לבא [עתיד] ליתן להם שכר טוב ליריאיו, על שם מה רב טובך אשר נתת ליראיך. ברוך חי לעד וקיים לנצח, ובידו היכולת לעתי' לבא ליתן שכ' לצדיקים, שהרי חי לעד הוא וקיים לנצח. הא' אב הרחמן מוסב למעלה על ברוך מרחם על הארץ, לפי שהוא רחמן כל כך על ארץ ועל בריותיו, עלינו לברכו על מדותיו, וזהו שיסדו ברכה של רחמים הא' אב הרחמן. ובשירי דוד עבדך שדוד נתפלל וביקש רחמים על הדבר שיהו שירותיו וזמירותיו נהוגים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כמו שדרשו רבותינו במדרש שוחר טוב אגורה באהליך עולמים, וכי עלה בלבו של דוד להיות חי לעולם, אלא אמר דוד לפני הק' רבונו של עולם אגורה באהליך עולמים, כלומר, שיהו זמירותיו ושירותיו נהוגים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. (כמו שדרשו רבותינו במדרש שוחר טוב) ושמע הק' תפילתו, שהרי אף בהיות בית המקדש היו הלוים מנגנים ומשוררים בכל יום, כדאמר' במסכת תמיד השיר שהלוים היו אומ' בבית המקדש ביום הראשון כו'. מיכאן ואילך בשביל שיש לו להתחיל בפסוקי דזמרה, מברך לפניהם י' ברוך, כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם, וכנגד י' דברות, והי' מזמורים כנגד הי' מאמרות. אחריהם פותח בא"י אלקי' מ"ה הא'ל אב הרחמן, ומסיים מלך מהולל בתשבחות, וזוהי ברכה שלפניהם. וכשמסיים אומ' ישתבח שמך ומסיים בה בברוך. אבל ברוך שמו אינו מן המנין אלא ברכה בשביל עצמו. חי עולמים חי עולמים מצאתי נקוד בצירי, כמו שכ' בדניאל וישבע בחי העולם, וכן בכל מקום שהוא דבוק, כמ' חי פרעה וכן חי אלקיך, חי אדוני דבת שבע. אבל חַי, אין לומר אלא אצל לעולם או לעולמים, כמ' שכתוב חי אנכי לעולם, אכל וחי לעולם. וכן בכל מקום שהוא אצל ה', כמו חי ה', שפתרונו ה' שהוא חי, וכן זה בנך החי, פתרונו זה החי בנך. ויש מהם עוד, והנ' בפסוק אחד חי ה' וחי נפשך, והאחד משונה מחבירו. וכאשר וחי לעולם הוי"ו פתוחה, והו' להכא חיה, וכן וחי בהם, וחי עמך וכן כל וחי שבאתנחתא וסוף פסוק. אבל וחי אחיך אעפ"י [שאינו דבוק אינו לשון] להבא אלא שם דבר הוא ופתרונו, ויהא חיות אחיך עמך, רק הוא להבא. וברוך המקום שהגיעני עד פה. [אומר אני אב"א שלום לא לחנם באתי הנה, אלא כדי ליישב ייחוד אלקינו י"ש לעד ולנצח, וכן ב... בערתי ספרי מינים באש, ויודע בברור כל הקורא חי העולמים טעות גדול, וקרוב הו' לעניין גידוף וחירוף, שפתרונו של חי לשון רבים, כלומ' אדם שנוצר מן ד' יסודות אמ' לו חי פרעה, לפי שיש לו חיות אחת של מטה רוח בהמות מן התחתונים ורוח אחת מן העליונים. וכשהתולדות נפרדים זה מזה אז הוא מת, אבל הבורא ית' הכל אחד, קול ורוח ודבור, הוא אינו אלא אחד. לכך אומר חי ה', ולכך אומר בהאדרת והאמונה חי עולמים. ואל תקשה וישבע במי שחיות העולם. אל ידקדק לכך ואל ירמזון עיניך, רק פתרונו וישבע במי שחיות העולם תלויין בו ובידיו הן. וא"ת, אף כאן אני אומר כן, הלא הוא שקר בימינו מי האומר כן. שהרי מאחר שמצינו בפסוק כמה וכמה חי ה', ועל אדם חי, כמו חי פרעה, אין לומ' לשון שיוכל לבא לידי טעות, שהרי אנו מדקדקים, בכל מאמצי כחינו אפי' היכא דליכא נידנוד, כמו בקריאת שמע ובלבד שלא יחטוף בחית של אחד, וכל שכן שאין לשנות, וכל המשנה ידו על התחתונה].
הודו לה' קראו בשמו, לפי שהיתה שירה ראשונה על ידי הלוים אחר שהביא דוד את הארון, כדכתיב בדברי הימים ויתן לפני ארון ברית ה' מן הלוים המשרתים להזכיר ולהודות ולהלל לה' וגו', והקהל עונין אחריו, וסמכו על פסוק(י) זה, אז נתן דוד בראש להודות לה' ביד אסף, פירוש, שאסף היה מתחיל אחריו אחיו. הודיעו בעמים עלילותיו, פירוש מפעלתיו כמ' מפני מעלליו. ע"א, כל עלילותיו שהוא עושה בעמים. כי הוא נורא עליהם, כמו שעשה בפלשתים שהכם בטחורים בשביל ששבו [הארון], ולפני הארון תקנו דוד לאומרו בכל יום. שירו לה' זמרו לו, על אותו התשועה, ושיחו בנפלאותיו שעשה אז, שנ' שירו לה' כי נפלאות עשה הושיע לו ימינו וזרוע קדשו, ושירה זו אמרו הפרות כשהביאו הארון משדה פלשתים, כדכתיב ותשרנה הפרות, שאמרו שירה שימינו וזרוע קדשו הושיע [לו] ארון קדשו. התהללו התפארו, כמו אל יתהלל עשיר בשם קדשו, שהוא אדון בדבר לעשות זאת. ישמח לב של מבקשי ה', כשבאים לבקשו מוציאין הארון ממקומו, אתם מבקשי ה' דרשוהו. ועוזו, והארון שהוא עוזו, כדכתי' ויתן לשבי עוזו, והוא הארון שנשבה. ובקשו פניו תמיד בתהילות ובשירות. זכרו נפלאותיו ומופתיו שעשה, שאעפ"י שכלאו [את] בניהם של הפרות בבית, ישרו להוליך את הארון להחזירו למקומו, וזה היה פלא גדול ומופת. ומשפטי פיהו, כלומר, ומשפטים שגזר על הפלישתים. פיהו, שהכם בטחורים. ומי הוא שיזכור נפלאותיו. זרע ישראל עבדו וגו' הוא ה' אלקינו בכל הארץ משפטיו, כמ' ששפט בפלשתים. זכרו לעולם בריתו, דבר שהוא צוה שהיה עד לאלף דור כדכתיב ולשומרי מצותיו לאלף דור, ואת הברית ששמר. אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק, שאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. וזהו ושבעותו שנשבע ליתן ליצחק. ויעמידה ליעקב לחוק ולברית עולם. ואי זה ברית שכרת ודבר שצוה, לך אתן את ארץ כנען וגו'. בהיותכם מתי מספר. ומעט היו וגרים בארץ, כדכתי' גר ותושב אנכי עמכם, אז אמר להם לך אתן את ארץ כנען, ואעפ"י כן שהבטחתי לתת את הארץ, ויתהלכו מגוי אל גוי אברהם ירד למצרים ולארץ פלשתים, וכן יצחק, ויעקב לארם נהרים ולמצרים, שהיו גולים מממלכה אל עם אחר ולא הרהרו אחר מידת הדין. ובגלותם לא הניח לאיש לעושקם, לעשוק אותם. והוכיח עליהם מלכים, פרעה ואבימלך, כדכתי' וינגע ה' פרעה וגו' ואבימלך כי עצר עצר וגו'. והזהירם, אל תגעו במשיחי, כדכתיב השב אשת האיש כי נביא הוא. ועד כאן הוא בתהילים ביחד ולא יותר, עד כאן [היו] הלוים אומרים בבקר לפני הארון. ושירו לה' כל הארץ עד אמן והלל לה' היו אומרים בערב, כך מפורש בסדר עולם. [ולפיכך אנו אומרים אותו בכל יום ומזמורים שאנו אומרים בערב הוא אחר] שירו לה' כל הארץ, שהיו אומרים אחד ממזמורים של תפילות, שירו לה' כל הארץ ומתחיל שירו לה' שיר חדש תהילתו שירו לה' כל [הארץ] וגו' שירו לה' ברכו שמו בשרו מיום אל יום ישועתו. ותימ' למה היו מדלגים ראשו של פסוק זה הראשון, וראשו של פסוק שיני, והיו מצטרפים אותן שני הפסוקים ועושין פסוק, וגם לא היו אומרים פסוק של סוף המזמור שהוא ישפוט תבל בצדק וגו', והיו מדלגים עד מזמור שהוא אחר הודו לה' קראו וגו', והיו אומרים ראש המזמור הודו לה' כי טוב וגו', וסוף המזמור הושיענו אלקי ישעינו וקבצינו והצילנו וגו' ברוך ה' אלקי ישראל וגו'. כל זה תימה לי, כי מה שאנו אומרים אותו כך היו אומרים אותו הלוים לפני הארון בתקנת דוד, וכן הוא כתוב בדברי הימים, ולפיכך היו אומרים אותו לפני הארון, לפי שהוא (מיוצר) [מדבר] בתשועת הארון, וזהו בשרו בכל יום ישועתו, ישועת הארון, כדכתיב הושיע' [לו] ימינו. [ספרו בגויים את כבודו, שעשה וגם נפלאותיו, כדכתיב כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו]. והוא אומר, כי גדול ה' ונורא הוא בנוראתיו ובנפלאותיו על כל אלהים. אלילים, אלמים, ואין מועילים לכלום, אבל הק' עושה השמים ויכול לעשות כל אשר חפץ. הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו בשמים, ולפיכך תנו לו כל משפחות עמים כבוד ועוז לשמו, ושאו מנחה לפניו, והשתחוו לו בהדרת קודש, [כלומר] בהדרת של קודש. ויש מפרשים בהדרת כמו וגילו ברעדה, וחילו מלפניו לעובדו. אף תכון תבל בל תמוט, כשתעשה לפניו כל זה ובהעמדת תבל על מכונה. ישמחו השמים וגו' ואמרו בגוים ה' מלך, שהכל יכבדוהו. גם הים ירעם, וישמחו ויעלוז השדה וירננו עצי היער כי כולם ישמחו וירונו לפניו, כי בא לשפוט את הארץ, שכבודו ימלוך על כל הארץ וישפוט אות'. ואז הודו לה' וכו' ש[י]היו הכל מתוודים לו ואז יושיע עמו ויקבצם מן הגויים להודות לשם קדשו, כי כל העולם יכירו שמו, ויאמרו, ברוך ה' אלקי ישראל שמן העולם ועד העולם הוא גואלם, עד והלל לה' בדברי הימים. ועד כאן שירת הלוים בערב, והוא קודם למזמור הודו לה' קראו בשמו, שהוא אומר בבוקר, ומכאן ליקוטי פסוקים עד מזמור לתודה. [אילו שני פסוקים של רוממו, שניהם במזמור שירו לה' שיר חדש, ואינם ביחד אלא ג' פסוקים ביניהם, והוא רחום, יש מזמור בחצי תילים]. אתה ה' לא תכלה. פי', לא תמנע. הראינו ה' חסדיך וישעך מצאתי נקוד. הרחב פיך ואמלאהו, פי', בתורה במן ושליו ובבאר. וכל אילו מקראות [המלוקטין] יש לאמרו בכל יום, להודיע שצריכין אנו לשבח על מעלות טובות שיש למקום עלינו, שהרי בחר בנו ובאבותינו והנחיל לנו ארץ כנען. על כן הודו לה' כי טוב, על שעבר, ואמרו הושיענו אלהי ישעינו, גם מגלות זה. וכן הולך כל העניין עד שמסיים ביציאת מצרים, לקיים מה שנאמר למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך. מזמור לתודה, הריעו, אחד מן המשוררים. הוא עשאנו [ולוא אנחנו עמו באתנחתא, לבדו כלומר לעמו עשאנו] שאנחנו עמו וצאן מרעיתו. ואני אבא שלום קבלתי הפירוש כך, ולא אנחנו קודם שלא היינו מעולם נבחרנו להיות עמו. מזמור לתודה. לפי שאין תודה קריבה בשבת, קבעו לומר מזמור זה בחול. ומה שאומרים התודה ואיל נזיר בשבת, לפי שהתחיל במשנה גומרה. הריעו לה' כל הארץ, כל יושבי תבל. עבדו ה' בשמחה, יכול בקלות ראש, ת"ל, דעו כי ה' הוא אלהי'. הוא עשאנו ולוא אנחנו, באלף כתיב, לדרוש אם זכו ישראל לו אנחנו, אם לא זכו ח"ו לא אנחנו, כעניין שנא' כי אתם לא עמי. ועד דור ודור אמונתו על כל בריותיו שהוא משיב להם בחסדו ואינו מכלה אותם.
וכיון שהתחיל בברכה אומר ויברך דוד. מן ויברך דוד עד לשם תפארתך בדברי הימים. לך ה' הגדולה שהרי כל בשמים שלך ובארץ. ואתה מושל בכל והכבוד מלפניך כדכת' לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות. לשם תפארתך בגי' ארבעה אותיות. וכל צבאם כעניין שנ' וכל צבא השמים עומדים עליו, והם מלאכים הנקראים צבא של הק', שנ' ה' צבאות. ר"ת שם רמוז ה'. הגדולה והגבורה לראש כל מי שמתנשא להיות ראש ושר לכל דבר, שלך הוא, ואפי' ריש גרגותא משמיא מנו לה. אתה הוא ה' לבדך עד במים עזים. בעזרא. שמענו אומ' שבעיר אחד אין אומרים מאתה הוא ה' לבדך ואילך, וגם לא ויוש(י)ע, אלא לאלתר כשמגיעין לשם תפארתך עומד שליח ציבור ואומ' ישתבח, שכל יסודו אחר עניין זה שלך ה' הגדולה והגבורה, וכופל העניין היטב, ישתבח שמך כי לך נאה שיר ושבחה עוז וממשלה שאמרנו לפניך. ועוד שאמרנו שהרי מזכירין באמת ויציב זה בסוף השבחות למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, [ימי חייך] הימים כל ימי חייך לרבות הלילות. מאור כשדים מבקעת, כמ' על כן באורים, וכתי' וימצאו בקעה בארץ שנער. וכרות עמו הברית שם הפועל, כמ' הלוך וקראת, שפי' הלוך תלך. וכן זכור ושמור. היבוסי והגרגשי, וא"ת, והלא הגרגשי הלך ופינה מעצמו, כמו שאמרו רבותינו ששלח יהושע פתקין קודם שנלחם באומות, והיה כותב כל הרוצה להשלים ישלים, כיון ששמע הגרגשי פינה והלך לו, ויש להשיב מכל מקום הורישו את ארצו אעפ"י שפינה מעצמו. ותקם את דבריך שהרי צדיק אתה. ותרא את ע(ו)ני אבותינו במצרים, כמו שכת' ראה ראיתי את עוני עמי אשר במצרים, ואת זעקתם שמעת על ים סוף שנ' ויראו מאוד ויצעקו בני ישראל אל ה', וסמיך ליה ויאמ' ה' אל משה מה תצעק. כי ידעת כי הזידו עליהם ופרעת להם מדה במדה, כעניין שנ' כי בדבר אשר זדו עליהם, כדמתרגמי' ארי בפתגמ' דחשיבו מצרים למידן ית בני ישראל ביה דנינון, והם אמרו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו לכך סוס פרעה ורוכבו ירה בים. וכן כל י' מכות שהביא על המצריים, מעין צרה ושיעבוד שעשו לישראל כו', מפורשי' באגדה. ואת רודפיהם השלכת במצולות, מרכבות פרעה וחילו שהיו רודפיהם, השלכת במצולות ים, שהיו בהם מכשפים שהיו פורחים באויר בכשפים, ו[י]רדו מלאכים והשליכום בכח בים לאין תקומה, לכך שייך לשון השלכה. תוספת. ואומ' טביעת מצרים וקריעת ים סוף וגומרים שירה שאמרו משה ובני ישראל על זאת, כדי לקיים למען תזכור יום צאתך מארץ מצרים וגו', ומסיימין כל השירה עד ה' ימלוך לעולם ועד. ויושע ה' ביום ההוא כו', כדפי' רש"י. ה' ימלוך לעולם ועד הוא לעתיד לבא, שכל המלוכה שלו, ולעולם ועד לשון עולמית הוא, והוי"ו בו יסוד, לפיכך היא פתוחה, אבל אנכי היודע ועד, שהוי"ו בו שימוש קמוצה היא. וכופלין אותו להודיע שהפסוקים שאנו אומרים אחריה אינו מן השירה. והולך ומסיים מלכות של שבח כמו שמלך ומשל על מצרים, כן ימלוך לעולם על כל הגוים. ושמו אחד שהכל יקראוהו בכתיבתו. ופירשו חכמי הדור לכך נכתב ה' ימלוך לעלם ועד חס' ו' כתיב, דרשוהו כסא ותבניתו, שאין לפרשו ולגלותו כי אם לצנועים, וכסא הכבוד עגול הוא כדפירשתי בתהילה לדוד, והביאו ראייה מפסוק כסא כבוד מרום מראשון, שני כפי"ן כשתשימם זה כנגד זה הרי עגולה שלימה כזה (). וא"ת מיסודו של קלירי כדלעיל. נמצא בבריית' של שמות ארבע חיות הנראות כנושאות לכסא הכבוד עגולין הן, כלומר, עושים עצמן כעגול שמחברין זה לזה בנשיקה, שהרי כסא הכבוד עגול, וצריכין לכווין גופן כדי שיהו שוין לכסא. ואם תאמר למה נברא כסא הכבוד, וכי יכיל הוא לבורא, והלא כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא, וכתיב השמים ושמי השמים לא יכלכלוך והמבדיל כמה הבדלות אדם שיושב על כסא, צריך הכסא להיות גדול ממנו שיחזיק, יכול אף כסא הכבוד מחזיק לבוראו, אלא כך פתרונו לא נברא כסא הכבוד אלא להראות בו דמיון לנביאים, שחלק הק' מכבודו על כסא כבודו כדי שיראו הנביאים כעין צורה, והיינו שראו הנביאים כולם, אבל בורא עצמו כתי' כי לא יראני האדם וחי. והנביאים כולם היו סבורים שהוא הבורא עצמו, והיינו דכתי' כי את המלך ה' צבאות ראו עיני. וכן ראיתי ה' יושב על כסא רם ונישא. ומה שיסד הקלירי מרובעת כסא, על שם שהן ארבע, מזכיר לשון רבועה. רבינו אפרים. מה שכופלין ה' ימלוך לעולם ועד, לפי שצריך להשלים י"ח שמות, שיש מויהי באשמורת הבוקר עד ה' ימלוך לעולם ועד, ועד בכלל, ובאותן י"ח שמות של ד' ד' אותיות ע"ב אותיות, וכיון שאנו מתחילים ויהי באשמורת הבוקר חסירים ד' שמות, ואותן אנו משלימין בתפלת ה' ימלוך, כי לה' המלוכה, והייתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך, אבל יהיה ה' אחד, אינו מן המניין, דאמרינ' מקדש ה' אינו מן המניין, כי באל"ף דלי"ת הוא. וכן מצאתי בספרו של הר"ר אביגדור. ועשו לי מקדש, דגש מקדש ה' כוננו ידיך, רפי, ונמסר חד בנביאים ותרי בדת, וסימנך בפד"ת הברכה אחת היא לך אבי, מקדש ה' רפי, דאיירי בבית עולמים ששלטו שונאים בו, קור' רפא, מקדש דאיירי במשכן שלא שלטו בו אויבים קרי דגש. [רבותינו חייבו לומר ישתבח אחר המזמורים ולברך ברכת השיר אחר השבחות ואסור לספר בין אחד לישתבח אם לא בתוספת שבח כמו נשמת כל חי, וגם אחריו צריך לברך מיד שהוא עצמו נקרא ברכת השיר. והנכנס בבית הכנסת ומצא ציבור שקוראים קרית שמע הוא צריך לקרות עמהם קרית שמע ותפילה, שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא עם הציבור, מפני שצריך לענות ברוך ה' המבורך וקדיש וקדושה ראשונה ושנייה במקום הסדור להם, לפיכך אם יכול להתחיל ולגמור ברכות ומזמורים ברוך שאמר ואשרי ויושע קודם שיגיע שליח ציבור למודים מוטב, ואם לאו יתחיל עמהם, ואחר תפילתו יתחיל ברכות וכו' עד מקום שהתחיל עם הציבור להתפלל, ואומר תהילה לדוד, כי כל האומר אשרי שלשה פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא]. ומפני מה תקנו אבותינו שירת הים בתפילה יותר משאר שירת הכתובים בתורה ובנביאים, מפני שבו סדר השבח הסדור בישתבח, אות' התיבות והלשון נדרשים מתוך שירת הים. כך נדרש במכילתיה אשירה לה', כי גאה גאה גדולה לו נאה וגבורה ולו התפארת והנצח וההוד, שכן בדוד הוא אמ'. לך ה' הגדולה והגבורה והנצח וההוד וגו'. ועוד תניא אשירה לה' שהוא נאה הדור ומשובח, שנ' כי מי בשחק וגו'. ועוד תניא ויאמרו לאמר ר' עקיבא אמ' שרת' עליו רוח הקדש והיו אומרים שירה במעי אמן כבני אדם שקורין את ההלל. לכך תיקנו אבותינו בלשון הזה. כי לך נאה שיר ושבחה הלל וזמרה כדכתי' עזי וזמרת י-ה. הגדול והקדוש דכתי' נאדר בקדש. קדוש' ומלכות דכתי' ה' ימלוך לעולם ועד. עוז וממשלה שנ' ואתה מושל בכל. ברכות שנא' ויברך דוד את ה'. והודאות שנ' ואתה אלקינו מודים אנחנו לך, לפיכך תקנו אבותינו אות' שירה משאר שירות שבתורה, ולאומרו בכל יום. רבי' אפרים.
ישתבח שמך לעד מלכינו הא-ל המלך מחובר למקרא של מעלה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, אותו השם יהא משובח לעד. הגדול כדכת' כי מלך גדול אני, והקדוש שמקדישין אות' בשמים ובארץ מלאכים וישראל. כי לך נאה לשורר ולשבח שכל התושבחות והשירות שלך. שיר ושבחה הלל וזמרה עוז וממשלה נצח וגדולה וגבורה תהילה ותפארת קדושה ומלכות ברכות והודאות ט"ו מעלות של שבח יש כאן, כנגד ט"ו שיר המעלות, [ו]כנגד ט"ו תיבות של ברכת כהנים, כשם שהוא מברך אותנו בט"ו כך אנחנו משבחין לשמו ט"ו. וכן בקדיש יש בו ט"ו לשוני שבח וכן באמת ויציב וכולם מטעם זה. וי"ל שאחד שתיקן כנגד ט"ו שיר המעלות, והשני תיקן כנגד ט"ו שבברכת כהנים, והשלישי ט"ו לשוני הודו שבהלל הגדול, כמ' שפי' לעיל. ומה שאומ' שבחה וזמרה ולא שבח וזמר, משום סופו שאמ' ממשלה וגדולה תהלה ותפארת. מה שאומ' שיר ולא שירה, מפני חבריו הלל עוז נצח, ולשון צח נקט (ש)בכולם, שגם הפסוקים נוהגין להוסיף כמו כן בלשון צחות, כמ' (והנה) [תנה] אותו על ידי, וכן רבים. וכאן נמי מחסר בשביל צחות לשון. מעתה ועד עולם, מעולם ועד עולם (כלל) [כלומר] לפנים ואחור. גדול בתושבחות שכל העולם מודים לו על נפלאותיו שהוא אדון בדבר, שכתוב יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. והוא בוחר בשירי (תודה) [זמרה] של ישראל, כדכתיב זמרו לה' כי נעים כי יעקב בחר לו י-ה לזמר לשמו מעתה ועד עולם, והוא מוסב על ברוך אתה ה' א-ל מלך גדול בתושבחות א-ל ההודאות עד חי העולמים הכל ברכה אחת, לפי שמלך גדול הוא וחי העולמים ושליט בעולמו שברא כרצונו, כדכתיב (עי' ישעי' מד, כד) אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי, והתנה עם עולמו לעשות כרצונו דין ומשפט ברשעים, כמ' שעשה בדור אנוש ובדור המבול, ומפור' על העיקר בבראשית רבא. [שמעתי ששבח זה שלמה אמרו ויסדו ביום שעלה ראשון לישב על כסא שן שבנה ויצפהו בזהב מופז ובאו כל ישראל לפניו לראות היאך יעלה על הכסא, והיו משבחין אותו ואמרו למלך כזה נאה לשבח שנתן בו הקב"ה חכמה ודעת לעשות תבנית כסא כזה, ושמע שלמה המלך את הדברים ואמר להם וכי עלה על לב... לעשות לי שבח תבנית כסא כזה, ולא נאה לכם לעשות כן, אלא שבחו והודו לשמו של מלך מלכי המלכים שהחכמה והגבורה שלו, כענין שנ' חכם לבב ואמיץ כח, ופתח ואמר ישתבח שמך לעד מלכינו הא-ל המלך, ובראשי תיבות חתום שלמה, ומרוב ענוה יתירה שהיה בו הקדים תיבת ישתבח עד שלא חתם שמו שלא ירגישו שהוא יסדו, ולמד ממשה רבינו שיסד מזמור שיר ליום השבת שראה בו בראשי תיבות משה והפסיק ליום בנתיים מרוב ענוה שהיתה בו, שלא ירגישו שהוא יסדו. תוספת. ט"ו שבחות שבישתבח כנגד ט"ו שיר המעלות, כנגד ט"ו שבחות באמת ויציב, חוץ מאמת שהוא נחשב למעלה שנ' אני ה' אלוקיכם אמת. ויעמוד שליח ציבור ואומר ישתבח בקול נמוך, כדי שיבינו הציבור, שחייבין לומר ענין ישתבח, כי גמר שבח פסוקי דזמרה כמו יהללוך לאחר הלל, ועיקר התפלה מתחלת מקדיש. ויש אומרים שבקדיש יש כמו כן ט"ו תיבות, וכנגד ט"ו באמת ואמונה מן הפודה מיד מלכים עד ואת רודפיהם ולא עד בכלל. תקינו רבנן סבוראי ברכה מקמי פסוקי ברוך שאמר, ופותח בה בברוך הא-ל אב הרחמן ומסיים ברוך אתה ה' מלך מהולל בתושבחות, ובתרא תקינו ישתבח ומסיים חי העולמים. מה שעונין יגדל נא כח ה' כשאומ' יתגדל, כלומר יגדל כוחו לגאול את ישראל, כדי שיקיים מה שאמר והתגדלתי והתקדשתי בשעת הגאולה, כמו שאמר פסוק זה ביחזקאל על הגאולה. ויש שעונין זכור רחמיך כשאומרים יתגדל, ונראה לי מפני מעשה דר' עקיבא שמצא אדם אחד ביער שטעון קיסין משוי כמה בני אדם, ושאלו מה זה שאתה טעון כל כך, והשיב לפי ששורפין אותי בהן בכל יום שבעלתי נערה המאורסה ביום הכפורים, ואמר לו ר' עקיבא יש לך בן הודיעהו שיאמר בכל יום יהא שמיה רבא ותנוח, והלך ועשה כן, וזהו שאנו משיבין זכור רחמיך שייטיב לנו כאשר לאותו האיש שהגיעהו ליד ר' עקיבא הקדוש. כתב רבינו אליעזר בשם רבינו יהודה החסיד ז"ל כשיתחיל שליח ציבור יתגדל ויתקדש יכוון בכל לבו ויתן עיניו בארון הקודש].
<h2>דף לד:</h2>
ולכך מפסיע ג' פסיעות לפניו, דכתי' ורגליהם רגל ישרה הרי ג' רגלים, והן ג' פסיעות קודם תפילה, ואח"כ ישרה שמיישרין את תפילתם. וכה"א שאו מנחה ובואו לפניו השתחוו לה' וגו', כלומר, עשו עצמכם כאדם המביא דורון לפני המלך, וכשהוא מגיע לפניו ממהר ומפסיע שלש פסיעות ומשתחוה, וזהו השתחוו לה', בברכת [מגן] אברהם. הג"ה, לכך אנו כורעים בתחילת מגן אברהם, לפי שנאמ' ואקוד ואשתחוה לה' אלקי אדוני אברהם, נמצא שיש כריעה באברהם. ומה שאנו כורעים במודים, מזה הפסוק ואשתחוה למלך, ומתרגמינ' ומודינא למלכא, וכן והשתחויתי בבית רימון, מתרגמינן באישתמודתי. וכף רגליהם ככף, הרי ג' רגלים, והן שלשה פסיעות לאחר תפילה. ד"א מלאכי צבאות ידודון ידודון, ידודון בהליכה ידודון בחזירה, וכמה שלש פסיעות כנגד מחנה ישראל, וכנגדן ג' פסיעות שאנו עושין אחר התפילה, וכן הג' שלפני התפילה.
<h2>דף לה.</h2>
ברכת מילה. אשר קידש [ידיד] מבטן, הוא יצחק, שכת' בו את בנך (ו)את יחידך אשר אהבת. וקידשו הקב"ה מבטן, אשר אמר לאברהם לימול עצמו קודם שנולד יצחק בקדושה. וחוק בשאירו שם, ומילה בבשרו שם. כדכת' וימל אברהם את יצחק בנו וגו'. חוק זו מילה, כדכת' ויעמידיה ליעקב לחוק. שארו, כמו שאר בשרו. וצאצאיו חתם, יצחק. באות ברית קודש, בסימן של מילה שקרויה קודש, כדכת' וברית קודש יעברו מעליך, ואמרינ' זו מילה שהעבירו מהן. וקרויה אות ברית כדכת' (והייתן) [והיה] לאות ברית ביני וביניכם, והייתה בריתי בבשרכם וגו'. ו[ב]שכר המילה אל חי חילקינו וצורינו, כדכת' והקימותי את בריתי ביני וביניך וגו' עד (ליי') ליהיות לך לאלה'ים ולזרעך אחריך. וגם צוה את המילה, כדי להציל בחתימתה ידידות שאריתינו, [פי'] זרעינו משחת, כדכת' (ו)גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור. כורת הברית, כדכת' (ו)אני הנה בריתי אתך. [ו]אעבור עליך, והוא שנ' ועברתי בארץ מצרים וגו'. ואראך מתבוססת בדמייך, הוא דם פסח ודם מילה שראה על הפתחים של ישראל, כדאמרינ' במדרש שלאחר ששחטו ישראל את פיסחיהן אמ' להן משה כל ערל לא יאכל בו, ומלו [את עצמן], והיינו דכת' כי מולים היו כל העם היוצאים, ואומר לך בדמייך חיי, זהו ופסח יי' על הפתח, ומזכירו כאן, כלומר כמו שהן חיין בדמים כך יחייה מהול זה. זכר לעולם בריתו, היא המילה שהיא לעולם על ישראל. והמילה היא דבר שצוה לאלף דור, בשעת מתן תורה כדכת' וביום השמיני ימול בשר ערלתו, שעשרים וששה דורות משנברא העולם ועד משה, ותתקע"ד דורות שאיבד הקב"ה עד שלא נברא העולם, הרי אלף. ואותו דבר הוא אותו שכרת את אברהם, (ו)אני הנה בריתי איתך, היא המילה. ושבועתו ליצחק, ברית ושבועה אחד הם, וכת' ואת בריתי אקים את יצחק, והוא וימל אברהם את יצחק בנו. והעמיד המילה ליעקב לחוק שנולד מהול, כדכת' ליעקב איש תם, ואמרינן כל מי שכתוב בו תם נולד מהול. ולישראל ברית עולם, כדכתיב והייתה בריתי בבשרכם לברית עולם, ונאמ' וימל אברהם וגו', (מוסגי מפרש) [מוסף לפרש] שבועתו ליצחק. הודו ליי' כי טוב, וזהו בשורה טובה היא שנולד בן זכר נכנס למילה, והציבור עונין כי לעולם חסדו. סליק.
כיצד מברכין עירו' של חצירות, אקבו"ץ על מצות עירוב, בזה העירוב יהא מותר לנו להכניס ולהוציא ולטלטל מבית לחצר ומחצר לבית ומחצר לחצר אחרת לנו ולכל הדרים במבוי זה המערבין על עירוב זה למחר בשבת, ובכל שבתות משבת של פסח זו ועד שבת הפסח הבאה. ואם ירצה יאמר על עירוב זה למחר בשבת ובכל שבתות, כל זמן שהעירוב זה קיים, ואם לכל שבת ושבת יאמר למחר בשבת ולא יותר.
<h2>דף מא:</h2>
אמר רב פפא הילכתא דברים הבאים מחמת סעודה בתוך הסעודה. אדם שהיזמין סעודתו על בשר ודגים ופירות וכל דבר שהוא ללפת בו את הפת, אינו טעון ברכה לא לפניו דהפת פוטרו, ולא לאחריו דברכת המזון פוטרו. דברים הבאים שלא מחמת סעודה, שאינו ללפת בו את הפת כגון פירות שמביאין לקינוח סעודה ולא ללפתן, או איסתנס ומביאין לו בשמים ועיקרין בתוך הסעודה, וכל כיוצא בו, צריך ברכה לפניו דאין הפת פוטרו דלאו אדעתא דידיה בירך, דפת אינו פוטר אלא ליפתנו, ואין צריך ברכה לאחריו כי בריך אדעתא דכל מאי דאכל בריך. דברים הבאים לאחר סעודה ולאחר בירכת המזון טעונין ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם.
<h2>דף מה.</h2>
נברך שאכלנו משלו, הוא הזימון שצריך שלושה, אבל יחיד מברך משביע רעיבים ב"א יי' אלה' מ"ה הזן את העולם וכו'. תניא ר' מאיר אומ' ברכת הזימון מניין ג' גדלו ליי' אתי וגו', ואין אומ' גדלו לפחות מב', נמצא זימון בשלשה. ואכלת ושבעת וברכת זו ברכת הזן, על הארץ זו ברכת הארץ, הטובה זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר ההר הטוב כדכת'. הטוב ומטיב ביבנה תיקנו, ביום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. ואין לי אלא לאחר המזון לפניו מניין, ת"ל אשר נתן לך משעת שנתן לך.
<h2>דף מח:</h2>
הזן את העולם כולו. כדאמרינ' ש[ל]ישית יושב וזן את העולם כולו מקרני ראמים ועד ביצי כינים. ובטובו זן אותם בחסד וברחמים, ומביא הפסוק לראייה נותן לחם לכל בשר וגו', ובטובו הגדול שברא בעולמו לא חיסר לנו. נודה לך יי' וכו', אמ' רבא צריך שיאמר בה הודאה בתחילה ובסוף, והשיני על כולם יי' אלה'י' אנו מודים לך ומברכין אותך. וכל שאינו אומ' ארץ חמדה טובה ורחבה אינו יצא ידי חובתו. וצריך לפרט שבח הארץ. וצריך שיקדים ברית לתורה שהברית שהוא מילה ניתנה בי"ג בריתות ותורה ניתנה בג' בריתות, ולהכי אמרינ' ברית ותורה שבזכותן ניתנה להם ארץ ישראל, שבמילה כתי' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, ובתור' [בכמה] דוכתי. נודה לך יי' מפני שהיא הסמוכה לחבירתה אין בה מלכות. רחם יי' אלה'ינו. כל שאינו אומ' מלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו. שכשתבנה ירושלים יבוא דוד, אחר יבואו בני ישראל ובקשו את יי' ואת דוד מלכם.
ובשבת יתחיל בנחמה נחמינו יי' וכו', ומסיים בנחמה הראינו בנחמת ציון. ולפי שמסיים בנחמה בשבת צרי' להתחיל בנחמה כדי שיהא פתיחה מעין חתימה, כי אתה הוא בעל הישועות ובעל הנחמות ואומ' קדושת היום באמצע. רצה והחליצינו, הניח לנו, ומלשון ועצמותיך יחלצך, ויש אומ' לשון זירוז זרזינו במצותיך מלשו' חלוצי'.
<h2>דף מט.</h2>
וברכת הטוב והמטיב אינה סמוכה לשל מעלה, כי לבדה איתקנה, לפיכך מתחיל בברוך. ויש בה שתי מלכיות מלך העולם מלך הטוב והמטיב חדא דידה וחדא דבונה ירושלים, ואע"ג דבונה ירושלים סמוכה לחבירתה ואמרו ברכה הסמוכה לחבירתה אינה צריכה ברכה, זו בונה ירוש' צריכה, דכיון דהזכיר בה מלכות בית דוד לא הוה דרך ארץ (ונהגו) שלא להזכיר מלכות שמים.
ואם טעה ולא הזכיר של שבת רצה והחליצינו, אם סיים בונה ירושלים [ו]לא התחיל בהטוב והמטיב אומ' ברוך שנתן מנוחה לעמו ישר' לאות ולברית ב"א יי' מקדש השבת, ואומ' הטוב והמטי' אחרי כן. אם אמר הטוב והמטיב עד שלא הזכיר חוזר לראש לנחמינו וכו', וכן ביום טוב אם שכח ולא אמ' יעלה ויבוא, אומ' ברוך שנתן ימים טובי' לישראל לששון ולשמחה ב"א יי' מקדש ישראל והזמנים. ואם אמר הטו' והמטיב חוזר לרחם יי' וכו', אבל בראש חודש אם טעה ולא אמר יעלה ויבוא בבירכת המזון אין מחזירין אותו, משום דאי בעי לא אכיל ולא יאמר, אבל טעה בתפילה ולא סגי דלא מצלי חוזר לראש. סליק בירכת המז'.
<h2>דף נט:</h2>
ברכת לבנה אתחיל. אשר במאמרו ברא שחקים דכת' בדבר יי' שמים נעשו. וברוח פיו כל צבאם, וצבא השמים הם חמה ולבנה וכוכבים. חוק וזמן נתן להם, לשמש זמנו ביום והלבנה זמנה בלילה, וקבע להם חוק זה שלא ישנו את תפקידם שצוה להם, כדכתי' ויקרא אלה'ים לאור יום, שקרא וציוה להם כמלך שמצוה לעבדיו אתה תשמש ביום ואתה תשמש בלילה, כדכת' את השמש לממשלת ביום ואת היריח וכוכבים לממשלת בלילה, תפקידם ציווים. ששים ושמחים כדכת' ישיש כגיבור לרוץ אורח, והוא הדין וללבנה אמ' תתחדש, וחידושה עטרת תפארת לישראל, שנקראין עמוסים בני בטן. שהיא סימן להם שכשם שהלבנה מתחדשת כך ישר' עתידין להתחדש, שעשו נמשל לחמה עשו בנו הגדול [וכתיב את המאור הגדול. ויעקב נאמר בו] מי יקום יעקב כי קטן הוא, ונמשל ללבנה שקרוייה המאור הקטן, ומה לבנה ביום ובלילה אף יעקב יש לו לזה ולבא, ומה חמה אינה אלא ביום אף עשו אין לו [חלק] אלא בעולם הזה, ומה לבנה אחרי חסרונה מתגדלת, אף ישראל אחרי שיעבודן יגאלו ויגדלו. סליק.
<h2>דף ס:</h2>
אשרינו מה טוב חלקינו. מפורש בספרי בפר' ראה אנכי ה' מנת חלקי אתה וכוסי אתה תומך גורלי, יש לך אדם שניתן לו חלקו ואינו שמח בחלקו מודים מפייסן שאי' נחלה כנחלתן ואין גורל כגורלן והם מודים ומשבחין, ועל כן הוא אומר חבלים נפלו לי בנעימים, ואומ' אברך את ה' אשר יעצני. ומה נעים גורלינו, כדכתי' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, גורל נחלתו. ולפי שאנו חלקו וגורלו, והוא חלקינו וגורלינו כדכתי' ה' מנת חלקי וכוסי וגו', ואומ' חלק יעקב יוצר הכל כו', אשרינו שאנו משכימים ומעריבים ליחד שמו שנבחרנו לכך ליחדו ה' אחד. [הנך יהי רצון בסדר רב עמרם ליתננהו, ואמוראי בתראי צלותא הוו אמרי להו ולא הוו חתמי בהו. חסדים טובים, ולא כמו אותו חסד של עשו, וגם כמו פן יחסדך שומע, והך צלותיה דר' היא בפרק במה מדליקין (שבת ל, ב) ועיקרה בפר' היה קורא, עד שאינו בן ברית. מה אנו צלותא דנעילת שערים ושמואל היא ביום הכפורים. ויצירתו של אדם לומר בכל יום כי מהבל בא ובחשך ילך כדי שיזכר כל היום ולא תזוח דעתו עליו. אבל אנחנו (ממה) וכי אנו קיימים בעולם יותר משאר בני אדם, אלא כן חיבור הדברים וביאורן, מה אנו ומה חיינו כלומר, חיינו וגבורתינו וצדקותינו אינו כלום, שבזה אנו דומין לשאר כל בשר ודם שכולן באין לפניך האדם כמו הבהמה, אלא שבזה יש לנו תועלת יותר מכל בשר שאנו עמך בני בריתך בני אברהם יצחק ויעקב, ואותן מעשים שאנו אהובים לפניך. לפיכך אנחנו חייבין להודות לך, לפי שבחר בנו, אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו, כדכתי' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו גורל נחלתו, לפי שאנו חלקו וגורלו והוא חלקינו, כדכתיב ה' מנת חלקי, ואומר חלק יעקב יוצר הכל, ואומ' אשרינו שאנו משכימים ומעריבים לייחד שמו שנבחרנו לכך לייחדו תמיד ה' אחד. רבינו אפרים. אתה הוא עד שלא נברא העולם. לפי שכתוב לעיל מיניה שמע ישרא' ה' אלקינו ה' אחד, יסדו לסמוך לו אתה הוא עד שלא נברא העולם, להעיד שהוא אמת שהוא יחיד בהיותו [לפני] בריאת עולם, ואף לאחר שנברא עולמו, ואף לעולם הבא. ולפי שהוא שליט בעולמו אנו מבקשים שיקדש שמו על מקדישי שמו, ולקדש שמו בעולמו לעיני הגויים, כדכתי' והתגדלתי והתקדשתי לעיני גויים רבים וגו', ולפיכך סיומה של ברכה זו מקדש שמו ברבים, וכל אילו הברכות המתחילות בברוך ומסיימין כברכת המצות שאינם צריכה לסיום בברוך אלא מסיימות בברוך הרי הן כברכה הסמוכה לחבירתה, ואמרי' במסכת ברכות [מו, ע"א] כל הברכות מתחילות בברוך ומסיימות בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחבירתה אין צריך לומר בה מלכות, לפיכך כל ברכות שמונה עשרה שאין מתחילות בברוך אלא מסיימות בברוך, אין אומרים מלך העולם וכן כל ברכה הסמוכה. רבי' אפרים. ופי', מקדש את שמך ברבים בעת שתגאלינו כדכתיב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים. והוא שהולך ומפרש אתה הוא ה' אלקים בשמים, ויסוד אילו הברכות מפרק הרואה ירושלמי דא' התם כיון שישראל נכנסין שחרית לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומיחדין שמו ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד מתקבצין כל מלאכי השרת אצל הקב"ה ואומרים לפניו אתה הוא קודם עד שלא נברא כו'. שבשעת השמד שגזרו מלכות הרשעה שלא לומר קרית שמע (שלא) בעונתו, ותיקנו לאומרו שלא בעונתו ברמז, וכן בערבית פסוקים שהן קבלת מלכות כעין ה' אחד, וברכת יראו עינינו נתקנה בשעת השמד, ומאז לא עמד בין דין וביטל, והוסיפום על הברכות, כדאמ' בתקיעות דראש השנה, וכן נמי בירושלמי, ונראה כן. אתה הוא ה' אלוקינו מחובר לעינינו של מעלה קדש את שמך בעולמך וכו', כיון שעתיד הקב"ה לקדש את שמו, אנו מבקשים לפניו שיהיה הדבר ויבא במהרה, שיקבצינו מארבע כנפות הארץ, ואז יכירו כל באי עולם את אחדותו וממשלתו].
